תיארת תמונת מצב די עגומה ואופיינית למציאות הקיומית.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל לאחרונה נתקלתי ביותר מדי זוועות מהסוג.
הדרך שבה הצגת את הדברים עוררה את השד הביקורתי שמאוד רוצה לחבוט בהורים מסויימים 🙂
כשקראתי התארגנה לי בראש תגובה שלמה על זה שאני נורא אוהבת טבעות נישואים, במיוחד את זאת שלי, ואוהבת מאוד כשגם גברים מקפידים לענוד אותן, ועל זה שלא חייבים לראות אותן כסמל דתי בכלל, ועל זה שכדאי לברר על הפלסטיק מראש כי לא בטוח שזה ייתפס כמזלזל (נדמה לי שרשמית טבעת אמורה לענות לדרישה של "שווה-פרוטה"), ועל זה שהכי טוב ללכת לקנות ביחד כדי להיות בטוחים שהן מתאימות לאצבעות, ועוד כהנה וכהנה, אבל אז הגעתי למשפט האחרון ונסתתמו טענותיי. נראה לי שהוא ומה שמסתתר מאחוריו, במיוחד המילה "רק", באמת מצריך בדיקה, ואף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומכם.
אני לא יודעת אם המחשבה שלי ישימה, אבל נדמה לי שאם הייתם מתייחסים לזה כאל משחק (כולל ההנאה וכל מה שקשור במשחק שזה גם האופן הרציני שבו משחקים מכל הלב) ומתכננים הכל כדי ליהנות, גם אם זה יהיה למשל ללבוש שמלת כלה מצועצעת או כל מה שעולה בדמיון, זה ייראה אחרת ויהיה לזה משמעות עמוקה.
אני צריכה להשתמש בקטגוריה הזו יותר, כמות הדברים שמוציאים אותי מדעתי לאחרונה מרקיעה גבהים חדשים.
זה אכן הוא, וכדאי שאני אתרגל לזה ולפעול לבד זה באמת הפתרון המוצלח – לפעמים. יש סיטואציות שבהן הייתי רוצה לחשוב בצורה קצת יותר זוגית. במקרה של השגרירות למשל, היה טוב אם היינו הולכים ביחד. העובדה שכבר דחו לו ויזה בעבר, בשילוב עם נישואים לפני יומיים ועפיפותו הרבה, לא מבשרים טובות בהקשר לביורקרטיה האמריקאית.
ותוך כדי שאני כותבת לך את זה, אני מבינה מה בעצם הבעיה – אני פשוט לא סומכת עליו שידע להתנהל כמו שצריך…
פעם חברה שלי ואני סיכמנו בינינו שבעלים הם כמו ילדים, ולא סתם ילדים, אלא ילדים רעים.
כמובן, זו הגזמה והכללה וכו’ – אבל יש בה יותר מקורטוב של אמת. אני יודעת למשל שההאשמה הנפוצה ביותר שבה אני מאשימה את האיש שלי היא, שהוא חסר אחריות לחלוטין. וזה כמובן חוסר-אחריות סלקטיבי, כי הרי בעבודה הוא לא חסר אחריות בכלל. אבל בכל הנוגע לסידורים, בירוקרטיה, תלאות היומיום, שגרת הבית וכדומה – דומה שראשו מתכווץ לממדים של אפון. ונדמה לי לפעמים שזה אפילו בכוונה. אל תגלי לשום איש 🙂
נתחיל מזה שאין לי בעלים 🙂
הכרתי כמה גברים שהיו הורסים לך את התיאוריה. כך או כך, אני חושבת שאנשים שמתנהגים כך, עושים את זה בגלל הסיבה האיזוטרית הנפוצה – פשוט כי אפשר. אז מבלי לנסות לשנות את העולם ודרכיו, במקרה שלי לפחות, אני מסרבת בתוקף להיות המטפלת של הבן זוג שלי או לתת לו לגטימציה להתנהג כמו ילד קטן וסורר. ומעניין שגם אני אומרת לעצמי, אבל הרי בשאר תחומי החיים הוא מפגין אחריות והתמצאות, אז משונה שבקרבת טפסים וביורוקרטיות הוא עובר רגרסיה….
רק לי נדמה ששני הפוסטים האחרונים שלך הם בעצם באותו נושא?
אני חושבת שדעתי בשני המקרים היא לא, לא לבד. לא רק לבד.
גם אם לפעמים זו הדרך הכי קלה הכי מהירה והכי מוחלטת. התוצאה הסופית (ועכשיו אני מתייחסת יותר ליחסים) היא לא טובה. "עזוב עזוב אני כבר אעשה לבד" יוצר אחד עושה ומתוסכל ושני תלותי ומתוסכל.
איזה פוסט כיפי. נראה לי שרני הוא אוצר, וכך גם השקפת העולם של האיש מההובלות. עכשיו נשאר רק לתהות מה יעלה בגורלה של מכונת הכביסה – הלנצח תישאר בבדידותה במקום משכנה הנוכחי? אבל זה רק עניין זעיר, והיות שאין בעולם ייאוש כלל, אין מקום לדאגה 🙂
הכל עניין של מוטיבציה, לפני כמה שבועות רציתי להביא שתי ספות מצפון ת-א לדרומה, סגרתי עם המוביל על מאה וחמישים שקלים, לאחר פרק זמן סביר היגיע הבחור, לבד! עם תלת-אופן עתיק! עזרתי לו כמיטב יכולתי לעלות שתי קומות, הוספתי טיפ של חמישים שקלים, קשרתי קשר ידידות עם המטורף ונפרדנו לשלום.
נרקומן המחמד שלי.
//
יש יאוש בעולם. ויש גם הרבה נוגדי יאוש. והיאוש לא סופי וזמני ומשתנה, וגם כל השאר.
אני לא יודעת שום דבר מלבד מה שאת כותבת, וגם את זה קוראת דרך עצמי. אבל הפוסט הזה לא מפתיע אותי, נימים ממנו שזורים גם בקודמים. מקווה שיהיה לך טוב, איתו או בלעדיו.
באתי להגיד הי, להציץ מה שלומך ולאחל שנה טובה. מודה שלא הבנתי אם את בסדר, או מבולבלת או מיואשת.. מקווה שאת בטוב – התחלות הן לעיתים קשות אבל הרבה פעמים זה שווה את הקושי, לא? 🙂 שנה טובה, מאושרת ומוצלחת.
אני לא בטוחה שאני יודעת איך לפרש את מה שכתבת ולא יודעת אם תמיד יהיה בסדר, אבל כן יודעת שדברים הם הפיכים. גם הטוב וגם הרע. אני מקווה שדברים יתהפכו לטובה.
בלי לדעת כלום על מה שקרה, אני חושבת על זה שבפוסטים שכתבת על הודו, הוא היה במידה רבה "מטפל" בשבילך. אני חושבת שזה תפקיד שבא והולך, במערכות יחסים. בכלל זוגיות יש בה משהו טיפולי, אני חושבת, בגלל הקרבה הגדולה שעשויה להיות. אולי רני זקוק כרגע ל"מטפלת", בגלל שמה שמתרחש ביניכם עוצמתי עבורו ועבורך מהרבה בחינות. אבל זה לא אומר שכך הוא יישאר. משברים הם חלק מהעניין, ואולי כדאי לנסות לצלוח אותם ביחד ולראות מה קורה אחר כך, מחויבות הדדית היא בטוב וברע 🙂 אלא אם את מרגישה שהוא זקוק למטפלת על בסיס קבוע (אז למה שלא יילך לטיפול במקביל..) אם הוא אדם שאת אוהבת. וסליחה אם התערבתי בחוצפה (סתם, אני יודעת שלא)
אין לי ויכוח עם הדברים שכתבת. השאלה הגדולה (בעיני) היא אולי המינון וגם האיזון. אני לא חושבת שאי פעם היו היפוכי תפקידים בין רני וביני, למרות שאני יכולה לראות איך זה משתמע מהפוסטים על הודו. בפוסטים האלו צינזרתי במידה רבה את הקשר עם רני והגבלתי את עצמי לטיול, אולי כי זה מה שבחרתי לראות אז ואולי כי הדילמה ההיא, אז, הרגישה לי חושפנית מידי עבור הבלוג.
לא יודעת הרבה על מה שאת כותבת, מלבד על דבר אחד: הווירוס הסתווי הזה שמסתובב עכשיו בכל מקום הוא מכה. אני חוגגת הבוקר כבר עשרה ימים, והוא לא מראה שום כוונה להסתלק. בסך הכל וירוס, בלי דרמות, אבל למות ממנו כבר. ואחד הדברים הכי גרועים שהוא עושה, זה שהוא גורם לכל העולם להפוך למדבר שממה: לא מתחשק לעשות כלום, אין אנרגיות לכלום, והכול נראה מרגיז ורע, ונדמה שיישאר רע. בשכל אני יודעת שעוד שבוע-שבועיים הכול יתהפך, אבל כשיש וירוס השכל נכנס לניוטרל ונשאר שם.
בקיצור, ברצינות: אולי תני לזה עוד כמה ימים. הווירוס יעבור והכול יכול להיראות אחרת. לפחות קצת אחרת. ואז יבואו הכוחות להתמודד עם זה.
תרגישי טוב.
הוירוס הזה באמת מטריד ברמות שלא יאמנו. אפילו עכשיו אני לא בטוחה שלגמרי נפטרתי ממנו. ובכל זאת, גם עכשיו, הכל עדיין עומד על כנו (או על שיברו?), עם וירוס ובלעדיו.
יותר מדי רומנטיקה זה לא בריא.
כל הסרטים הרומנטיים האלה, כל הפנטזיות על זה שמישהו לוקח מטוס ועושה דברים מפחידים ומוכן לוותר על החיים שלו בשביל מישהו אחר – נראים לי מגוחכים.
את אוהבת את הקריירה והחופש שלך? יופי. את בריאה. וכשיהיה לך קשר בריא, את תדעי שהוא כזה כי הוא לא יפריע לך עם האהבות האחרות שלך.
גם לי יש את הפנטזיה שמישהו פעם יאהב אותי ככה, אבל כמוך, גם אני לא רואה את עצמי אוהבת ככה מישהו. לא. אף אחד לא שווה את זה.
זה הקול שבדרך כלל מאוד דומיננטי אצלי, ובכל זאת מתחשק לי לפעמים לערער עליו. יכול להיות שהפנטזיה שמישהו יאהב אותנו אחרת מגוחכת, אבל גם הפנטזיה להגיע כמה שיותר גבוה וכמה שיותר רחוק, כאילו התחרות היא המטרה עצמה, מגוחכת לא פחות. אז אנשים לא שווים את זה, אבל הקריירה כן? מי קבע שפנטזיה אחרת עדיפה על השניה?
גם זה נכון. אני לא יודעת להגיד. נראה לי שאי אפשר לחיות בלי פנטזיות ולהתגעגע לדברים (וגם לפעול למען קידום של דברים..). אני עכשיו חושבת על מה שכתבתי אצלי, על הנבטים שהעברתי מתוך הבית לחוץ (לאדנית) ופתאום היה להם קשה להתמודד עם הרוח החזקה (בגלל שאני גרה בבניין גבוה). כלומר, אולי למעלה וגבוה יש גם רוח חזקה, והפנטזיות גם הן למעלה וגבוה. אז השאלה אם את רוצה רוח? מרוב התפלספויות הלכתי לאיבוד. יש לי עוד אחת: אנחנו כמו הצמחים, מנסים להסתדר במקום אליו הגענו, לפי השמש רוח מים וכו’ שיש, סלעים וכן הלאה, מנסים לצמוח ולשגשג בתנאים שיש. כשאת עוברת לעציץ (שטח 🙂 אחר, יש אפשרויות חדשות לגלות שם. וגם זה תלוי בסוג הצמח שאת 🙂 (ניכר שאני מושפעת מאד מהצמחים שלי)
אני לא בטוחה שזו פנטזיה. אבל אולי יש משהו לא הוגן במצב שבו מישהו ירגיש כך כלפיי, נניח, בזמן שאני לא מוכנה אפילו לשקול להרגיש אותו דבר כלפיו. כלומר, אני חושבת שהתחום הזה של החיים (של קשר מחייב בין אנשים) דורש השקעת מאמצים גדולים וויתורים גדולים ופשרות וכו’, ממש כמו תחומים אחרים כמו מקצוע, קריירה וכדומה.
וזה לא סותר את האפשרות ש"אולי, מישהו, פעם". ואולי גם את, פעם 🙂
ברור שאין כאן ציפיה הוגנת וזו אולי (או אולי לא) הסיבה שהפנטזיה הזאת נידונה לכישלון. וכן – אולי גם אני פעם, למרות שאיכשהו נראה לי קל יותר להחליט לוותר על הפנטזיה מאשר לנסות לממש אותה.
אויש. לא נשמע טוב. בהלה וקיפאון וריק. אף פעם לא דמיינתי אותך נבהלת ככה או קופאת אז אני מקווה ומאמינה שזה זמני מאוד ותכף תהיה תנועה טובה ורגועה. בהצלחה..
זה קשה להמתין לשינוי כל כך גדול. אני לחלוטין מזדהה. אולי כדאי לעשות דברים לגמרי שונים מהסידורים שממילא מחכים. ללכת למקומות שאת אוהבת ותתגעגעי אליהם, ארוחות עם חברים, לים כשעוד חם כל מיני כאלו שתכף לא יהיו כדי למלא את הזמן.
וואו זה בטח מסובך ומרגש לעבור עם חתול. מעניין אם הוא חש בזה. הוא בטוח מרגיש שמשהו קורה עם כל הארגזים האלו מסביב.
לא משנה מה אני אדחוס לתוכו, הזמן עדיין זז באיטיות מרגיזה…
מסובך זו מילה עדינה בשביל הסבך הביורקרטי שצריך לנווט בו כדי לעלות לטיסה עם חתול. לזכותו יאמר שהוא לא נראה מוטרד במיוחד. גוש הפרווה האימתני הזה נולד בעצם באנגליה וכבר ראה מטוס או שניים בחייו. הוא עוד לא יודע את זה אבל הוא הולך להיות מאוד שמח (בניגוד אלי) לקראת הטמפ’ שממתינות לו בארץ היעד.
הוי, וגם אני לא אוהבת פרידות (ומקווה שה’הוי’ לא היה מלודרמטי 🙂 ואני מעדיפה את התנדפויות איטיות כעשן. אבל זה בדרך כלל רק נראה יפה, וכן כדאי להיפרד, כנראה. מצד שני, זו לא לגמרי פרידה, הרי. עוד תיפגשו כנראה.
זה נורא להגיע לביטוח לאומי (ומס הכנסה ושאר משרדים). תיארת בדיוק את ההוויה הזו שם.
אז נראה לי שהצטרפתי לז’אנר, כי זאת הפעם הראשונה שלי.
…למרות שאם חושבים על זה, זו חרדה שאני לא באמת צריכה להתמודד איתה ביום יום, כי כמעט שאין מקומות שאני צריכה להגיע אליהם בשעה ספציפית, חוץ ממטוסים, אז כנראה שהיא שם ורק מחכה להרים את ראשה המכוער
מילה, לא להתייאש לגבי המאמר. נסי להגיש במקום אחר, מניסיון (גם של כותבת, גם של עורכת כתב עת) – זה מאוד סובייקטיבי. ועם כל הקושי אל תראי בזה פסילה שלך, רק של המאמר.
לגבי החתול: כשאנחנו יצאנו לפוסט (עם 4 ילדים וחתול) קיבלתי את האישור מגיסי הוטרינר. אין לך וטרינר קרוב משפחה או סתם מכר?
אני כבר לא נורא מתרגשת, זה לא יהיה המאמר הראשון שדחו לי וכנראה שגם לא האחרון. סתם מעצבן שהם סחבו אותנו חמישה חודשים בלי לספק אפילו שיפוט מפורט, אלא רק אמירות כלליות וחסרת משמעות.
לגבי החתול – יכול להיות שהתקנות השתנו מאז? כי אני הייתי צריכה אישור מוטרינר כלשהו, אבל את האישור הסופי הייתי צריכה לקבל מהשירותים הוטרינרים בכל מקרה (בלי החתול בכלל..), ככה שלא היה מנוס מלהיתקל באיש האטום והמעצבן. נכון לעכשיו, הכל בא על מקומו בשלום.
נאת נשמעת לי קצת עצובה. החלומות האלה טורדניים ומוכרים, אני לא חושבת שהם מלמדים על משהו חוץ מאשר על הלחץ שלפני נסיעה מלחיצה.
לפני עשר שנים בערך דחו לי מאמר ברשעות שלא הכרתי לפני כן. עשר שנים התהלכתי עם הדבר הזה, עד שבמקרה סיפרתי למישהו, והמישהו סיפר למישהו אחר שבא לספר לי שהקורא הספציפי הזה מתייחס כך לכולם. חבל שלא סיפרתי קודם.
במילים אחרות, כדאי להתרגל לא לקחת יותר מדי ללב דחיות של מאמרים. יש כנראה קוראים שקטילה זה ההובי שלהם. צריך פשוט לשלוח שוב למישהו אחר.
זה מזכיר לי מחקר, אני חושבת שהוא של טברסקי או כהנמן או שניהם אבל אני לא סגורה על זה, שמישהו סיפר לי עליו לא מזמן.
הלכו לרופאים והציגו להם סימטום וביקשו אבחנה. הציגו עוד סימפטום וביקשו אבחנה וכך הלאה, ברצף של כמה סימפטומים.
לכל הרופאים הוצגו אותם סימפטומים. ההבדל היה בסדר בו הציגו להם אותם (לא בסדר ההופעה אצל החולה). האבחנות היו שונות בין הקבוצות והושפעו מאוד מאוד מסדר הצגת הסימפטומים.
אחר כך גלשה התקרה 
אהבתי את הפוסט הזה.
נוקב, עצוב ובעיקר אמיתי
אהבתיאהבתי
אני דווקא חשבתי בדיעבד שיש בו משהו שמעורר אנטגוניזם
אהבתיאהבתי
תיארת תמונת מצב די עגומה ואופיינית למציאות הקיומית.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל לאחרונה נתקלתי ביותר מדי זוועות מהסוג.
הדרך שבה הצגת את הדברים עוררה את השד הביקורתי שמאוד רוצה לחבוט בהורים מסויימים 🙂
אהבתיאהבתי
כשקראתי התארגנה לי בראש תגובה שלמה על זה שאני נורא אוהבת טבעות נישואים, במיוחד את זאת שלי, ואוהבת מאוד כשגם גברים מקפידים לענוד אותן, ועל זה שלא חייבים לראות אותן כסמל דתי בכלל, ועל זה שכדאי לברר על הפלסטיק מראש כי לא בטוח שזה ייתפס כמזלזל (נדמה לי שרשמית טבעת אמורה לענות לדרישה של "שווה-פרוטה"), ועל זה שהכי טוב ללכת לקנות ביחד כדי להיות בטוחים שהן מתאימות לאצבעות, ועוד כהנה וכהנה, אבל אז הגעתי למשפט האחרון ונסתתמו טענותיי. נראה לי שהוא ומה שמסתתר מאחוריו, במיוחד המילה "רק", באמת מצריך בדיקה, ואף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומכם.
אהבתיאהבתי
אני מנסה להבין איפה אודרי טוטו נכנסת לתמונה
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת אם המחשבה שלי ישימה, אבל נדמה לי שאם הייתם מתייחסים לזה כאל משחק (כולל ההנאה וכל מה שקשור במשחק שזה גם האופן הרציני שבו משחקים מכל הלב) ומתכננים הכל כדי ליהנות, גם אם זה יהיה למשל ללבוש שמלת כלה מצועצעת או כל מה שעולה בדמיון, זה ייראה אחרת ויהיה לזה משמעות עמוקה.
אהבתיאהבתי
חמודים
אהבתיאהבתי
פלוס בונוס! הפעם התיעוד בלייב 🙂
אהבתיאהבתי
שיהיה לכם החג שמח 🙂
אהבתיאהבתי
אכן היה 🙂
אהבתיאהבתי
גם אני חושבת שאתם חמודים, וגם נזכרתי משום מה בספר "הקפיצה מהמזח" (של אן פאקר), שבכלל אם לא קראת אני חושבת שתאהבי.
אהבתיאהבתי
לא קראתי וגם לא מכירה, אבל הוספתי לרשימה הדמיונית. מה הזכיר לך אותנו?
אהבתיאהבתי
יש קטגוריה כזו כשכותבים פוסט – שחרור קיטור 🙂
זה נורא נורא מרגיז מה שאת מתארת – ומצד שני, מאוד מאוד הוא כנראה. אני לא חושב שיש פתרון מלבד מה שקרה בסוף. וזה מעציב, אבל זה שלו. לא?
אהבתיאהבתי
אני צריכה להשתמש בקטגוריה הזו יותר, כמות הדברים שמוציאים אותי מדעתי לאחרונה מרקיעה גבהים חדשים.
זה אכן הוא, וכדאי שאני אתרגל לזה ולפעול לבד זה באמת הפתרון המוצלח – לפעמים. יש סיטואציות שבהן הייתי רוצה לחשוב בצורה קצת יותר זוגית. במקרה של השגרירות למשל, היה טוב אם היינו הולכים ביחד. העובדה שכבר דחו לו ויזה בעבר, בשילוב עם נישואים לפני יומיים ועפיפותו הרבה, לא מבשרים טובות בהקשר לביורקרטיה האמריקאית.
ותוך כדי שאני כותבת לך את זה, אני מבינה מה בעצם הבעיה – אני פשוט לא סומכת עליו שידע להתנהל כמו שצריך…
אהבתיאהבתי
פעם חברה שלי ואני סיכמנו בינינו שבעלים הם כמו ילדים, ולא סתם ילדים, אלא ילדים רעים.
כמובן, זו הגזמה והכללה וכו’ – אבל יש בה יותר מקורטוב של אמת. אני יודעת למשל שההאשמה הנפוצה ביותר שבה אני מאשימה את האיש שלי היא, שהוא חסר אחריות לחלוטין. וזה כמובן חוסר-אחריות סלקטיבי, כי הרי בעבודה הוא לא חסר אחריות בכלל. אבל בכל הנוגע לסידורים, בירוקרטיה, תלאות היומיום, שגרת הבית וכדומה – דומה שראשו מתכווץ לממדים של אפון. ונדמה לי לפעמים שזה אפילו בכוונה. אל תגלי לשום איש 🙂
אהבתיאהבתי
נתחיל מזה שאין לי בעלים 🙂
הכרתי כמה גברים שהיו הורסים לך את התיאוריה. כך או כך, אני חושבת שאנשים שמתנהגים כך, עושים את זה בגלל הסיבה האיזוטרית הנפוצה – פשוט כי אפשר. אז מבלי לנסות לשנות את העולם ודרכיו, במקרה שלי לפחות, אני מסרבת בתוקף להיות המטפלת של הבן זוג שלי או לתת לו לגטימציה להתנהג כמו ילד קטן וסורר. ומעניין שגם אני אומרת לעצמי, אבל הרי בשאר תחומי החיים הוא מפגין אחריות והתמצאות, אז משונה שבקרבת טפסים וביורוקרטיות הוא עובר רגרסיה….
אהבתיאהבתי
גם אני מכירה גברים שהורסים את התיאוריה. ולמרות זאת נראה לי שהיא לא לגמרי מופרכת.
אגב, הדקדוק העברי מקיים הבדלה מעניינת בין בעל לבעלים.
אהבתיאהבתי
הבחנה, לא הבדלה.
אהבתיאהבתי
רק לי נדמה ששני הפוסטים האחרונים שלך הם בעצם באותו נושא?
אני חושבת שדעתי בשני המקרים היא לא, לא לבד. לא רק לבד.
גם אם לפעמים זו הדרך הכי קלה הכי מהירה והכי מוחלטת. התוצאה הסופית (ועכשיו אני מתייחסת יותר ליחסים) היא לא טובה. "עזוב עזוב אני כבר אעשה לבד" יוצר אחד עושה ומתוסכל ושני תלותי ומתוסכל.
אהבתיאהבתי
אפילו לא שמתי לב לזה לפני שאמרת
עם השאר אני מסכימה בתיאוריה. אל עבר הפרקטיקה נדמה שיש עוד דרך ארוכה…
אהבתיאהבתי
איזה פוסט כיפי. נראה לי שרני הוא אוצר, וכך גם השקפת העולם של האיש מההובלות. עכשיו נשאר רק לתהות מה יעלה בגורלה של מכונת הכביסה – הלנצח תישאר בבדידותה במקום משכנה הנוכחי? אבל זה רק עניין זעיר, והיות שאין בעולם ייאוש כלל, אין מקום לדאגה 🙂
אהבתיאהבתי
הכל עניין של מוטיבציה, לפני כמה שבועות רציתי להביא שתי ספות מצפון ת-א לדרומה, סגרתי עם המוביל על מאה וחמישים שקלים, לאחר פרק זמן סביר היגיע הבחור, לבד! עם תלת-אופן עתיק! עזרתי לו כמיטב יכולתי לעלות שתי קומות, הוספתי טיפ של חמישים שקלים, קשרתי קשר ידידות עם המטורף ונפרדנו לשלום.
נרקומן המחמד שלי.
//
אהבתיאהבתי
"אני לא בכח". איזה יופי! זה מוטו!
אהבתיאהבתי
לא כדאי, צריך מישהו שיקח אותך למוקד בלילה כשצריך.
אהבתיאהבתי
סיבה קצת משונה למצוא את עצמך בזוגיות, לא?
אהבתיאהבתי
לדעתי זו הסיבה הכי מוצדקת לזוגיות
אהבתיאהבתי
יפה.
אהבתיאהבתי
עניין של השקפה, כנראה
או אולי זום?
אהבתיאהבתי
עדיפה האופציה שבמשפט האחרון.
אהבתיאהבתי
גם בעיני. מה חבל שלחיים יש תוכניות אחרות לפעמים.
אהבתיאהבתי
יש יאוש בעולם. ויש גם הרבה נוגדי יאוש. והיאוש לא סופי וזמני ומשתנה, וגם כל השאר.
אני לא יודעת שום דבר מלבד מה שאת כותבת, וגם את זה קוראת דרך עצמי. אבל הפוסט הזה לא מפתיע אותי, נימים ממנו שזורים גם בקודמים. מקווה שיהיה לך טוב, איתו או בלעדיו.
כמה יפה את כותבת!
אהבתיאהבתי
יש משהו מנחם דווקא בתגובה הזאת.
במקום להילחם, לפעמים כדאי פשוט להודות – יש בעולם יאוש.
תודה. מקווה גם.
אהבתיאהבתי
באתי להגיד הי, להציץ מה שלומך ולאחל שנה טובה. מודה שלא הבנתי אם את בסדר, או מבולבלת או מיואשת.. מקווה שאת בטוב – התחלות הן לעיתים קשות אבל הרבה פעמים זה שווה את הקושי, לא? 🙂 שנה טובה, מאושרת ומוצלחת.
אהבתיאהבתי
אני בסדר ובטוב וגם קצת מבולבלת ומיואשת.
התחלות לפעמים קשות ולפעמים לא, לפעמים גם לא שוות את הקושי
שנה טובה רנני.
אהבתיאהבתי
מוקדש לך..
<a href=http://www.youtube.com/watch?v=bQv4FGlTtdchttp://www.youtube.com/watch?v=bQv4FGlTtdc<br />2 הפוסטים עם 2 השירים שאת ציינת..ואני..
שבת שלום
אהבתיאהבתי
אני לא בטוחה שאני יודעת איך לפרש את מה שכתבת ולא יודעת אם תמיד יהיה בסדר, אבל כן יודעת שדברים הם הפיכים. גם הטוב וגם הרע. אני מקווה שדברים יתהפכו לטובה.
אהבתיאהבתי
אני רק רוצה להגיד, כמו שאת יכולה לנחש, שאני ממש, ממש מזדהה עם מה שכתבת פה. הפעם שהורסת אותנו.
אהבתיאהבתי
אני שונא פרידות ומגיב רע כשהן קורות ובכל זאת הכותרת תפסה אותי ונראית כמו תשובה לפוסט כולו.
אהבתיאהבתי
לא נכון. אצלי היתה פעם אחת בחיים שזה כאב נורא, הפרידה. תחושת אבדן ודמעות כל הדרך לצבא.
ועוד פעמיים שבהן זה עבר לי די מהר, כי כבר לא אהבתי אותם, את הבחורים.
להיפרד ממישהו שאהבת, "כמו שילדים יודעים". זה טראגי. אני תוהה אם אני מסוגלת לאהוב ככה היום בכלל.
אהבתיאהבתי
את לא יודעת (ואני לא זוכר) כמה זמן לא קראתי יופי כזה.
אהבתיאהבתי
תודה עידו. כיף לדעת (גם אם אתה נותן לי יותר מידי קרדיט…)
אהבתיאהבתי
אהבתי ולא רוצה להכביד עלייך בתגובות, אבל שתדעי.
אהבתיאהבתי
אני מצטערת שאני לא תמיד עונה לתגובות, המטענים לאחרונה עמוסים מידי, אבל זה אף פעם לא מכביד.
אהבתיאהבתי
כתוב יפה.
זאת גם אצלי תקופה של סיכומים
אהבתיאהבתי
תודה וברוך הבא
סיכומים לכבוד מה?
אהבתיאהבתי
הסיכומים קוראים לי, לא אני להם.
אני רק יודע שמשהו צריך להסתיים, עוד לא החלטתי מה.
אהבתיאהבתי
זה הסדר הנכון…
אהבתיאהבתי
זה נכון שבכל פעם הם נשזרים אחרת, עורקי החיים. אבל אני חושבת שבכל פעם הם גם נשזרים חזק יותר כאילו עבו וחוזקו הגידים.
איזה נחת זה פאזל. ולפעמים תסכול.
גם זה של החיים וגם זה של הקופסאות.
שיהיה בהצלחה בנסיעה. אני מקווה שתכתבי את החיים שם.
אהבתיאהבתי
לפעמים הם גם נשזרים עקום יותר…
את תהיי גאה בי מילולי, השתדרגתי לפאזל של 4000, אם כי רב התסכול בשלבים ההתחלתיים 🙂
תודה. בטח שאכתוב. לא נראה לי שיהיה לי משהו אחר לעשות שם במילא
אהבתיאהבתי
בלי לדעת כלום על מה שקרה, אני חושבת על זה שבפוסטים שכתבת על הודו, הוא היה במידה רבה "מטפל" בשבילך. אני חושבת שזה תפקיד שבא והולך, במערכות יחסים. בכלל זוגיות יש בה משהו טיפולי, אני חושבת, בגלל הקרבה הגדולה שעשויה להיות. אולי רני זקוק כרגע ל"מטפלת", בגלל שמה שמתרחש ביניכם עוצמתי עבורו ועבורך מהרבה בחינות. אבל זה לא אומר שכך הוא יישאר. משברים הם חלק מהעניין, ואולי כדאי לנסות לצלוח אותם ביחד ולראות מה קורה אחר כך, מחויבות הדדית היא בטוב וברע 🙂 אלא אם את מרגישה שהוא זקוק למטפלת על בסיס קבוע (אז למה שלא יילך לטיפול במקביל..) אם הוא אדם שאת אוהבת. וסליחה אם התערבתי בחוצפה (סתם, אני יודעת שלא)
אהבתיאהבתי
אין לי ויכוח עם הדברים שכתבת. השאלה הגדולה (בעיני) היא אולי המינון וגם האיזון. אני לא חושבת שאי פעם היו היפוכי תפקידים בין רני וביני, למרות שאני יכולה לראות איך זה משתמע מהפוסטים על הודו. בפוסטים האלו צינזרתי במידה רבה את הקשר עם רני והגבלתי את עצמי לטיול, אולי כי זה מה שבחרתי לראות אז ואולי כי הדילמה ההיא, אז, הרגישה לי חושפנית מידי עבור הבלוג.
אהבתיאהבתי
אני מבינה, ובאמת שדברים לא השתמעו קודם מהכתיבה שלך. אז מצטרפת לאיחולי ההתחלה החדשה והנקייה, והולכת לקרוא את הפוסט החדש שלך 🙂
אהבתיאהבתי
לא יודעת הרבה על מה שאת כותבת, מלבד על דבר אחד: הווירוס הסתווי הזה שמסתובב עכשיו בכל מקום הוא מכה. אני חוגגת הבוקר כבר עשרה ימים, והוא לא מראה שום כוונה להסתלק. בסך הכל וירוס, בלי דרמות, אבל למות ממנו כבר. ואחד הדברים הכי גרועים שהוא עושה, זה שהוא גורם לכל העולם להפוך למדבר שממה: לא מתחשק לעשות כלום, אין אנרגיות לכלום, והכול נראה מרגיז ורע, ונדמה שיישאר רע. בשכל אני יודעת שעוד שבוע-שבועיים הכול יתהפך, אבל כשיש וירוס השכל נכנס לניוטרל ונשאר שם.
בקיצור, ברצינות: אולי תני לזה עוד כמה ימים. הווירוס יעבור והכול יכול להיראות אחרת. לפחות קצת אחרת. ואז יבואו הכוחות להתמודד עם זה.
תרגישי טוב.
אהבתיאהבתי
הוירוס הזה באמת מטריד ברמות שלא יאמנו. אפילו עכשיו אני לא בטוחה שלגמרי נפטרתי ממנו. ובכל זאת, גם עכשיו, הכל עדיין עומד על כנו (או על שיברו?), עם וירוס ובלעדיו.
אהבתיאהבתי
וואו. חשבתי לאור ההחלטה לנסוע ביחד, שהולך ממש ממש טוב ביניכם. התבאסתי לקרוא. מבאס לדעת שהפרידה מגיעה. ובכל זאת, המון בהצלחה בהתחלה הנקיה והחדשה.
אהבתיאהבתי
גם אני התבאסתי לכתוב
אולי ההחלטה לנסוע ביחד היתה נסיון (שלא צלח) להילחם בשדים ובאזהרות.
ותודה. מצטרפת לאיחולים שלך 🙂
אהבתיאהבתי
יותר מדי רומנטיקה זה לא בריא.
כל הסרטים הרומנטיים האלה, כל הפנטזיות על זה שמישהו לוקח מטוס ועושה דברים מפחידים ומוכן לוותר על החיים שלו בשביל מישהו אחר – נראים לי מגוחכים.
את אוהבת את הקריירה והחופש שלך? יופי. את בריאה. וכשיהיה לך קשר בריא, את תדעי שהוא כזה כי הוא לא יפריע לך עם האהבות האחרות שלך.
גם לי יש את הפנטזיה שמישהו פעם יאהב אותי ככה, אבל כמוך, גם אני לא רואה את עצמי אוהבת ככה מישהו. לא. אף אחד לא שווה את זה.
אהבתיאהבתי
זה הקול שבדרך כלל מאוד דומיננטי אצלי, ובכל זאת מתחשק לי לפעמים לערער עליו. יכול להיות שהפנטזיה שמישהו יאהב אותנו אחרת מגוחכת, אבל גם הפנטזיה להגיע כמה שיותר גבוה וכמה שיותר רחוק, כאילו התחרות היא המטרה עצמה, מגוחכת לא פחות. אז אנשים לא שווים את זה, אבל הקריירה כן? מי קבע שפנטזיה אחרת עדיפה על השניה?
אהבתיאהבתי
מעניין מה שילדה שקופה כתבה שם למעלה. כמעט רציתי לומר שגם אני רוצה אהבה כזאת. מעורר הרבה מחשבות.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהיא משקפת במידה רבה את הקול הדומיננטי אצלי (ואולי גם אצלך?), אבל לפעמים יש לי את התחושה שהחלפנו פנטזיה מגוחכת בפנטזיה מגוחכת אחרת.
אהבתיאהבתי
גם זה נכון. אני לא יודעת להגיד. נראה לי שאי אפשר לחיות בלי פנטזיות ולהתגעגע לדברים (וגם לפעול למען קידום של דברים..). אני עכשיו חושבת על מה שכתבתי אצלי, על הנבטים שהעברתי מתוך הבית לחוץ (לאדנית) ופתאום היה להם קשה להתמודד עם הרוח החזקה (בגלל שאני גרה בבניין גבוה). כלומר, אולי למעלה וגבוה יש גם רוח חזקה, והפנטזיות גם הן למעלה וגבוה. אז השאלה אם את רוצה רוח? מרוב התפלספויות הלכתי לאיבוד. יש לי עוד אחת: אנחנו כמו הצמחים, מנסים להסתדר במקום אליו הגענו, לפי השמש רוח מים וכו’ שיש, סלעים וכן הלאה, מנסים לצמוח ולשגשג בתנאים שיש. כשאת עוברת לעציץ (שטח 🙂 אחר, יש אפשרויות חדשות לגלות שם. וגם זה תלוי בסוג הצמח שאת 🙂 (ניכר שאני מושפעת מאד מהצמחים שלי)
אהבתיאהבתי
אני לא בטוחה שזו פנטזיה. אבל אולי יש משהו לא הוגן במצב שבו מישהו ירגיש כך כלפיי, נניח, בזמן שאני לא מוכנה אפילו לשקול להרגיש אותו דבר כלפיו. כלומר, אני חושבת שהתחום הזה של החיים (של קשר מחייב בין אנשים) דורש השקעת מאמצים גדולים וויתורים גדולים ופשרות וכו’, ממש כמו תחומים אחרים כמו מקצוע, קריירה וכדומה.
וזה לא סותר את האפשרות ש"אולי, מישהו, פעם". ואולי גם את, פעם 🙂
אהבתיאהבתי
ברור שאין כאן ציפיה הוגנת וזו אולי (או אולי לא) הסיבה שהפנטזיה הזאת נידונה לכישלון. וכן – אולי גם אני פעם, למרות שאיכשהו נראה לי קל יותר להחליט לוותר על הפנטזיה מאשר לנסות לממש אותה.
אהבתיאהבתי
אויש. לא נשמע טוב. בהלה וקיפאון וריק. אף פעם לא דמיינתי אותך נבהלת ככה או קופאת אז אני מקווה ומאמינה שזה זמני מאוד ותכף תהיה תנועה טובה ורגועה. בהצלחה..
אהבתיאהבתי
זה קצת מצחיק שאת לא יכולה לדמיין אותי נבהלת
אכן תכף. וגם אני מקווה שזה זמני.
אהבתיאהבתי
זה קשה להמתין לשינוי כל כך גדול. אני לחלוטין מזדהה. אולי כדאי לעשות דברים לגמרי שונים מהסידורים שממילא מחכים. ללכת למקומות שאת אוהבת ותתגעגעי אליהם, ארוחות עם חברים, לים כשעוד חם כל מיני כאלו שתכף לא יהיו כדי למלא את הזמן.
וואו זה בטח מסובך ומרגש לעבור עם חתול. מעניין אם הוא חש בזה. הוא בטוח מרגיש שמשהו קורה עם כל הארגזים האלו מסביב.
אהבתיאהבתי
לא משנה מה אני אדחוס לתוכו, הזמן עדיין זז באיטיות מרגיזה…
מסובך זו מילה עדינה בשביל הסבך הביורקרטי שצריך לנווט בו כדי לעלות לטיסה עם חתול. לזכותו יאמר שהוא לא נראה מוטרד במיוחד. גוש הפרווה האימתני הזה נולד בעצם באנגליה וכבר ראה מטוס או שניים בחייו. הוא עוד לא יודע את זה אבל הוא הולך להיות מאוד שמח (בניגוד אלי) לקראת הטמפ’ שממתינות לו בארץ היעד.
אהבתיאהבתי
הוי, וגם אני לא אוהבת פרידות (ומקווה שה’הוי’ לא היה מלודרמטי 🙂 ואני מעדיפה את התנדפויות איטיות כעשן. אבל זה בדרך כלל רק נראה יפה, וכן כדאי להיפרד, כנראה. מצד שני, זו לא לגמרי פרידה, הרי. עוד תיפגשו כנראה.
זה נורא להגיע לביטוח לאומי (ומס הכנסה ושאר משרדים). תיארת בדיוק את ההוויה הזו שם.
במקום לנקות אני שוב מתחילה לקרוא פוסטים.
אהבתיאהבתי
אני עובדת על עניין הפרידה. לא יודעת כמה רחוק אני אגיע…
אם אני מעירה בך חשק לקרוא פוסטים, שמור לי מקום בגן העדן של ישרא
אהבתיאהבתי
זה אחד החלומות החוזרים הכי חוזרים שלי: איך אני צריכה להגיע לאנשהו בשעה מסויימת וכל הזמן אני צריכה לחזור הביתה לקחת משהו ופה ושם ואני מאחרת נורא.
אהבתיאהבתי
אז נראה לי שהצטרפתי לז’אנר, כי זאת הפעם הראשונה שלי.
…למרות שאם חושבים על זה, זו חרדה שאני לא באמת צריכה להתמודד איתה ביום יום, כי כמעט שאין מקומות שאני צריכה להגיע אליהם בשעה ספציפית, חוץ ממטוסים, אז כנראה שהיא שם ורק מחכה להרים את ראשה המכוער
אהבתיאהבתי
מילה, לא להתייאש לגבי המאמר. נסי להגיש במקום אחר, מניסיון (גם של כותבת, גם של עורכת כתב עת) – זה מאוד סובייקטיבי. ועם כל הקושי אל תראי בזה פסילה שלך, רק של המאמר.
לגבי החתול: כשאנחנו יצאנו לפוסט (עם 4 ילדים וחתול) קיבלתי את האישור מגיסי הוטרינר. אין לך וטרינר קרוב משפחה או סתם מכר?
אהבתיאהבתי
אני כבר לא נורא מתרגשת, זה לא יהיה המאמר הראשון שדחו לי וכנראה שגם לא האחרון. סתם מעצבן שהם סחבו אותנו חמישה חודשים בלי לספק אפילו שיפוט מפורט, אלא רק אמירות כלליות וחסרת משמעות.
לגבי החתול – יכול להיות שהתקנות השתנו מאז? כי אני הייתי צריכה אישור מוטרינר כלשהו, אבל את האישור הסופי הייתי צריכה לקבל מהשירותים הוטרינרים בכל מקרה (בלי החתול בכלל..), ככה שלא היה מנוס מלהיתקל באיש האטום והמעצבן. נכון לעכשיו, הכל בא על מקומו בשלום.
וואו. פוסט עם ארבעה ילדים! נשמע כמו אתגר רציני 🙂
אהבתיאהבתי
נאת נשמעת לי קצת עצובה. החלומות האלה טורדניים ומוכרים, אני לא חושבת שהם מלמדים על משהו חוץ מאשר על הלחץ שלפני נסיעה מלחיצה.
לפני עשר שנים בערך דחו לי מאמר ברשעות שלא הכרתי לפני כן. עשר שנים התהלכתי עם הדבר הזה, עד שבמקרה סיפרתי למישהו, והמישהו סיפר למישהו אחר שבא לספר לי שהקורא הספציפי הזה מתייחס כך לכולם. חבל שלא סיפרתי קודם.
במילים אחרות, כדאי להתרגל לא לקחת יותר מדי ללב דחיות של מאמרים. יש כנראה קוראים שקטילה זה ההובי שלהם. צריך פשוט לשלוח שוב למישהו אחר.
נסיעה טובה ובהצלחה!
אהבתיאהבתי
זה מזכיר לי מחקר, אני חושבת שהוא של טברסקי או כהנמן או שניהם אבל אני לא סגורה על זה, שמישהו סיפר לי עליו לא מזמן.
הלכו לרופאים והציגו להם סימטום וביקשו אבחנה. הציגו עוד סימפטום וביקשו אבחנה וכך הלאה, ברצף של כמה סימפטומים.
לכל הרופאים הוצגו אותם סימפטומים. ההבדל היה בסדר בו הציגו להם אותם (לא בסדר ההופעה אצל החולה). האבחנות היו שונות בין הקבוצות והושפעו מאוד מאוד מסדר הצגת הסימפטומים.
אהבתיאהבתי