כל החדר שלי
מלא ביתושים ארוכי רגליים. קוראים להם טיפולות, אם אני אכתוב טיפולות אף אחד לא
יבין. יצורים אומללים כאלה, איטיים. רגליים ארוכות וגמלוניות. מעיכים. לא אוכלים אף פעם. יש לי חיבה ליצורים מעיכים. מה יש להם בכלל לעשות בחיים?
מסתובבים, מסתובבים, עד שמישהו ימעך אותם. נמשכים מהמרפסת אל המנורה הפלורוצנטית החדשה
שלי. אתה שונא את המנורה הזאת. אתה אומר שאתה מעדיף אור צהוב. אני שונאת אור צהוב.
אני אוהבת שרואים נמשים ואת כל הקמטים שבאים אחרי גיל שלושים. מאז שיש לי אור לבן
ואקולוגי בחדר, אנחנו מדברים פחות, אולי אתה מפחד שישמעו אותך אנשי האור הקטנים
שגרים במנורה הפלורוצנטית החדשה שלי. הם נשרפים בתדירות הרבה יותר קטנה ומי יודע מה
הם זוכרים. מזל שאתה גבוה מספיק בשביל להחליף לי מנורה.
אחר כך גלשה התקרה 
הלו. עבר הרבה זמן מאז הוידוי האחרון שלך. אבל אני סולח. זה כי אנשי האור הם למעשה ירקרקרקרקים. אבל העין לא רואה את זה כי היא מסתגלת וסולחת. גם המצלמות החדישות יודעות לעשות משהו דומה. היחיד שמספר את האמרת הוא סרט הצילום הישן (שאם אני זוכר נכון מכוייל ל-5600 מעלות קלווין). רק בטכנולוגיה הנכחדת הזו אפשר לראות אותם. וגם זה מצליח רק לעתים רחוקות.
אהבתיאהבתי
אני מודה לך אלישע, הסליחה שלך מזככת את נשמתי. בכל אופן, אני לא יודעת על מה אתה מדבר, מפה אני רואה אותם נורא ברור, בלי סרט צילום ובלי נעליים. אגב, קיבלת מאה.
אהבתיאהבתי
מאה? את מתכוונת לאורך הגל?
האמת היא שאף פעם לא ניסיתי לראות אותם בלי נעליים. כן, אני חייב להשתחרר טיפה ולהוריד את רמת הכוננות שלי. אולי בשנה הבאה אני יתחיל לישון בלי נעליים. נראה. אני לא מבטיח.
אהבתיאהבתי
אתחיל – רק בבלוג שלך (ורק באחד מהם) מותר לך לשבש את העברית
ומאה קולקטיבי
אהבתיאהבתי
כן, בשבילי זה היה חתיכת תרגיל – להוריד את המורה לעברית ואת כל שאר המורים שישבו על כתפי.
מאז שהפסקתי לתקן אחרים, אני מעמץ את השגיאות שלהם (את אלה שנראות לי נחמדות). בהתחלה זה לא היה קל, אבל בהמשך גיליתי שהוצאת המקל מהתחת מאפשרת גמישות וחופש לא רק למערכת העיקול, אלא גם חוט השדרה מתעקל יותר בחופשיות.
כן, הבטחתי לעצמי לא להדבייש יותר. אולי יום אחד אני יבחר להגיד דפקא שתי שקל. נראה. אני לא מפטיח.
אהבתיאהבתי
אני מתקנת רק אנשים שברור לי שלא טעו 🙂
אהבתיאהבתי
אכן גבוה, אבל אין שום גובה שבעולם שיאפשר לי להחליף לך מנורה בלי שתרצי שהיא תוחלף.
נ.ב. האור הלבן מתחיל בתוכנו (ואחר כך יוצא מכל מיני מקומות שבהם השמש אינה זורחת)
אהבתיאהבתי
יפה טענת.
אין בנו שום אור, אבל הרבה יומרנות יש 🙂
אהבתיאהבתי
אני הייתי נזהר עם השימוש שאת עושה ברבים. עוד יחשבו שאת מעידה על הכלל
אהבתיאהבתי
אני מאנשי האור הצהוב. אפילו שזה לא אקולוגי.
אהבתיאהבתי
האקולוגיה היא סתם בשביל הפיצ’ר. לא מחרפנת אותך העמימות?
אהבתיאהבתי
למה עמימות, אור רך יותר וחם.
אהבתיאהבתי
רעיון חמוד. אף פעם לא עלה על דעתי שצריך להיזהר יותר מהנורות-מאריכות-החיים האלה בגלל הפנקסנים האלה שגרים בתוכן ופוקחים עלינו עין. עכשיו שאת אומרת – אני אשתדל לשים לב ולא להגיד סודות בחברתם. תלכי תדעי למי הם יגלו אותם במשך חיי הנצח שלהם.
אהבתיאהבתי
תבדקי אצלך בבית. זה בהחלט יכול להסביר את השתקנות של הגברים אצלך 🙂
אהבתיאהבתי
מקסים 🙂
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
תשמעי, אני מחזיקה ממך אוטוריטה לענייני חרקים. אם את אומרת עליהם שהם יצורים אומללים מעיכים ושאין להם תכלית בחיים זה ממעך את ליבי. אני תמיד מאמינה שליצורים האלו יש תכלית וחיים מאושרים שפשוט נסתרת מבינתי. עכשיו ניפצת לי את האשליה הזו.
הרבה אנשים שותקים תחת תאורת חדר חקירות. המציאות צועקת מדי ומבליעה את הקולות.
אהבתיאהבתי
אוטוריטה לענייני חרקים? ואוו 🙂 אז אם כך, אני אומרת על כל החרקים שהם יצורים מעיכים ואומללים. לגבי התכלית, הייתי מרחיבה את זה גם לבני אדם…
(ואת אכן צודקת, אלא שהאור הלבן שלי הוא בכלל לא חקירתי, אלא נוטה לריאליזם)
אהבתיאהבתי