איפה נגמר התיקון ומתחילה האפליה

רק ביום הלפני האחרון של הכנס הבחנתי במשהו מוזר. נשיאת הכנס, המארחת, הועדה המארגנת וכל הדוברים בהרצאת הפתיחה היו נשים. הסתכלתי מסביב והיו שם גם גברים וגם נשים. יכול להיות שיש יצוג קצת יותר גבוה של נשים בתחום הספציפי הזה, אבל הוא רחוק ממאה אחוז. בדרך כלל אני שמחה לראות יצוג גבוה של נשים, אבל הפעם הרגשתי לא נוח. זה כנס בינלאומי שמונה יותר מאלף משתמשים. לא יכלו למצוא גבר אחד?

לפני כמה שנים השתתפתי בכנס אחר, הרבה יותר קטן שהיה בקיוטו. שם כל הדוברים היו – איך נקרא לזה בעדינות – גברים זקנים ולבנים. זה הרגיז אותי מאוד, במיוחד לאור העובדה שאני ועוד כמה מעמיתותי הגשנו תקצירים ולא קיבלנו הרצאה ולא מדובר בתחום שמוטה באופן מיוחד לגברים או נשים. היו להם נשים, ומצוינות, המארגנים היפנים פשוט לא רצו לראות אותן על הבמה. זה הרגיז לא רק אותי והיתה סערת טוויטר קטנה שנגמרה בשינוי הקוד האתי של החברה. בדיוק באותו כנס אירגנתי בשנה האחרונה סימפוזיום ונאמר לי במפורש שבאחריותי לוודא שיש מגוון סביר, ולא רק של נשים וגברים, אלא גם של מיעוטים אחרים, ברשימת המרצים.

פניתי להרבה קולגות. יש לא מעט קולגות מצוינות בתחום ההוא וקיבלתי המון סירובים שתמיד היו פרקטיים נורא – אין לי מימון לנסיעה, אני לא בטוחה שנושא המחקר שלי מתאים לסימפוזיום. הגברים לעומת זאת, הסכימו מהר ובלי להתלבט יותר מידי. רציתי רוב נשי, היה חשוב לי לתקן את העוול היפני, לא קניתי את כל הסיפורים על מעידה חד פעמית שנבעה מארגון יפני מסורתי, והתאכזבתי לראות איך הרשימה שלי הולכת ונשלטת על ידי גברים. קרוב לכנס היו גם ביטולים, כולם על ידי גברים, אותם אלה שלא חשבו עד הסוף אם באמת יוכלו להשתתף בכנס או לא, ובסופו של דבר, כמעט באורח פלא, סיימתי עם רשימה מאוזנת לגמרי. תהיתי אם קיבלתי הצצה לסיבות שבגללן רשימות המרצים מוטות לגברים.

אני חברה בועדה נוספת – בזו שאחראית לקבל תלמידי מחקר חדשים לתכנית. הועדה מתחלפת מידי שנה וכל חבר משמש בה שלוש שנים שבסופן הוא הופך ליו"ר ואז פורש ומוחלף בחבר חדש. בשנה שעברה יצא במקרה שכל ארבעת חברי הועדה היו נשים. עשינו את מה שעשינו ובסוף נשארנו עם הרשימה המצומצמת של תלמידים שמוזמנים לראיון. קרוב לשמונים אחוז היו נשים. כשהבנו את זה הלכנו לבדוק את המאגר הראשוני של המועמדים, אולי הרבה יותר נשים הגישו מועמדות? התשובה היתה לא. הבחירה שלנו היתה מוטה לבחירת נשים באופן מובהק. כשבדקנו שוב, גילינו שבחרנו את המועמדים הטובים ביותר על פי כל קריטריון שאפשר להעלות על הדעת והתדיינו ארוכות אם זה משהו שצריך לתקן או תיקון טבעי שאנחנו צריכים להניח לו לקרות.  האם אנחנו צריכות לקחת מועמדים בינונייים רק כדי לאזן את הרשימה?

כשחיפשתי עבודה התראיינתי באחת האוניברסיטאות בישראל. שם, היו במחלקה אפס נשים. כששאלתי את ראש המחלקה על זה, הוא השיב שהם בעד מצוינות ולא בעד תיקונים. חשבתי שהוא אדיוט ושהתשובה שלו מעידה על בורות. את עצמי שאלתי אז, ואין אף מועמדת מצוינת שמגיעה להתראיין באוניברסיטה הבינונית שלך? ועוד לפני שהסתיים היום היה לי ברור שלאוניברסיטה הזאת אני לא מגיעה.

בחזרה לכנס הנוכחי. לפני כמה חודשים אותה ועדה מארגנת של הכנס פירסמה קול קורא לסדנה להתפתחות מקצועית שמיועדת לחברי סגל בתחילת הקריירה שלהם. זה היה נראה מעניין, הגשתי מועמדות והוזמנתי לריטריט במדבר. היו שלושים משתתפים, כלומר משתתפות, גם המארגנות והפאנליסטיות היו נשים. ובגלל שכולן היו נשים, היתה לסדנה הזו ערך מיוחד. בכל זאת חזרתי לבדוק את הקול קורא – שום דבר במודעה לא רמז שהסדנה מיועד לנשים. כשסיפרתי את זה לפ' הוא צימצם את עיניו ואמר שזה לא הוגן, שגם הוא היה רוצה להשתתף בסדנה כזאת לו היה יכול, וכשסיפרתי לו על שמונה הרצאות הפתיחה שניתנו כולן על ידי נשים בכנס, פער את עיניו בפליאה. בתחום שלו יש עדיין יצוג מובהק של גברים. למעשה אם הוא מארגן כנס או סימפוזיום, זו לרוב הצרה המרכזית שלו. לא רק שיש מעט נשים אלא שהן מקבלות הזמנות באופן תדיר, כמעט תמיד מסרבות להגיע, וכנסים מעוטי נשים נודעים לשמצה. ובכל זאת תהינו שנינו – איפה נגמר התיקון ומתחילה האפליה.

4 תגובות בנושא “איפה נגמר התיקון ומתחילה האפליה”

  1. אני חושב שגברים מאוד מפחדים מנשיות ומנשים, וככל שהנשים מצליחות יותר, כך הם מפחדים יותר. התוצאה היא שברגע ששיעור הנשים בדיסציפלינה/מוסד/אירוע אקדמי כלשהו עובר מסה קריטית מסוימת (שהיא לפעמים הרבה פחות מחמישים אחוז) – אזי הדיסציפלינה/המוסד/האירוע "נצבעים" בעיני הגברים כנשיים, והם נמלטים ממנו באופן לא מודע. כך קרה, למשל ( לפחות בישראל) למקצועות כמו הוראה, רוקחות ועוד. אין כאן אפלייה מתקנת – להיפך. זה חלק מהמשך הדומיננטיות הגברית.

    אהבתי

  2. כל כך הרבה כנסים הם כמו הכנס היפני שלך, שאני לא מרגישה רע בכלל אם פה ושם מתפלק כנס שרובו או כמעט כולו נשי. לא קורה בתחומים שלי, אבל נחמד לשמוע שזה קיים out there.

    אהבתי

  3. ואגב, מחקרי מגדר הוכיחו חד משמעית שא.נשים נוטים לבחור א.נשים שדומים להם. לכן ההתעקשות שהועדות הבוחרות עצמן תהיינה מגוונות בהרכבן, וזה כולל מגדר, צבע ושאר פרמטרים (גיל למשל).

    Liked by 1 person

  4. מפחיד ועצוב שיש עדיין כזו רמה גבוהה של שוביניזם שאדם במעמדו יכול להגיד משפט כמו:"שהם בעד מצוינות ולא בעד תיקונים."

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s