גרביים

פ' אחראי על הכביסה. הוא לא ממיין גרביים. הגשתי קובלנה לרשויות. הוא טען להגנתו שכל הגרביים שלו הם בדיוק מאותו הסוג ולכן הוא עורם את כולם לתוך מגירת הגרביים. כששמעתי את זה לראשונה חשבתי שזה נורא, כל הגרביים שלך לבנים? באותו אורך? מאותו הסוג? ומה אם מתחשק לך גרביים צהובים? עם הדפסי אלגוריתמים? ארוכים? חמים יותר או פחות?

אף פעם לא מתחשק לי, טען הגיק. אני לעומת זאת הבטתי בעצב בגרביי המנוקדים, הצבעוניים, הפרחוניים, עם הדפסי החתולים והעננים וראיתי כיצד הם נערמים במגירת הגרביים כמו גבעה קטנה של קוצר רוח שממתינה לי בכל בוקר. לפעמים בכל זאת עשה ניסיון למיין, אבל תמיד התלונן. טוב, אמרתי לו יום אחד, אני הולכת לקנות הרבה גרביים מאותו הסוג. אבל את חייבת להיפטר מכל הגרביים האחרים שלך, אמר. לפח וחסל – הוסיף, אין פה מקום לסנטימנטים, הסיסטם שהמצאתי לא עובד אחרת. נראה, עניתי.

קניתי חבילה של גרביים שחורים והועדנו מגירת גרביים ליבוא החדש. הם היו מצוינים, אבל שירותי הכביסה לא היו מהירים מספיק ואט אט צנחתי חזרה למנוקדים והפרחוניים והפרוותיים. אז הלכנו וקנינו עוד גרביים. אבל אוי לצרה, הגרביים החדשים היו כמעט כמו הקודמים. אותו סגנון, אותו צבע, רק מה – ארוכים באינץ' נוסף. כשנערמו לערימה אחת עם הקודמים, הצרה הכפילה את עצמה, כי עכשיו הם כולם נראו דומים, אבל היו בלתי תואמים בעליל.

הגשתי קובלנה לרשויות שימוינו הגרביים. לא יעלה על הדעת, טענתי בלהט באולם המשפט (כלומר במטבח), שאני לא אמיין את הכוסות בצאתן מהמדיח. קובלנה נגדית הוגשה. מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. אם קודם אפשר היה לזהות את הפרחים, הנקודות או החתולים, עכשיו צריך להשוות ולמדוד. מדובר בעינוי יוצא דופן שנוגד את אמנת ז'נבה, הקוד האתי הבינלאומי ופרוטוקלים של חסידי אומות עולם. הסכמתי לפשרה. קנינו עוד גרביים. כעת יש מספיק גרביים ארוכים באינץ והם כולם חיים בדממה שחורה במגירה שלהם – לצד המגירה עם הגרביים השחורים הקצרים – ולצד המגירה עם הגרביים האחרים שמעולם לא נתן לי ליבי להשליך לפח.

[ מחשבות על הרגלים חדשים וישנים ]