ככה באו לי צרות טובות

(שתיים הן ולא יודעות – זו על זאת וזאת על זו)

שינו את התאריך – אני מודיעה לפ'.

הוא נאנח. ומוסיף בציניות הרגילה שלו – אני לא יודע מה זה אומר, אבל מה שבטוח – חשוב לבדוק את הסטטוס של הגרנט שלך לפחות פעמיים ביום.

בדקתי לפחות שלוש פעמים היום, אני מנדבת מידע שלא לצורך, והשעה היא בקושי חמש. וגם שינו את הפרוגרם אופיסר שמנהל את התיק. אני מכירה אותו טוב, את הפטריק הזה. אבל קלירלי, אתה לא מבין את חשיבות העניין. זה אומר שיש החלטה, אני רק לא יודעת מהי. והעובדה שפטריק על התיק, ולא הצנונית הקודמת זה או טוב או רע, כי לדעתי הוא מכיר את המחקר שלי היטב, ואפילו מחבב אותי, נדמה לי. לא חשוב, אנחנו סוטים מהעיקר, אני מנפנפת את דיבורי הסרק. במקום, בוא נדבר על התיאוריה הסדורה שפיתחתי: אם ההחלטה מופיעה מוקדם מידי, זה אומר שהגרנט נדחה, מיד אחר כך מעלים את ההחלטות להצעות המצוינות – אלא שימומנו בודאות, ואלה שבתחום האפור נשארות שם לנצח, עד הסוף המר שבו מתקבל עבורן גזר הדין.

אז אם התאריך השתנה היום, אז את נמצאת… איפה?

קשה לומר, אני עונה לפ', על אך חשדותיי בטון הציני שלו. זה קצת מוקדם ולכן קצת מדאיג. אבל לא מוקדם מידי. אני בכל מקרה לא בתחום האפור.

באותו ערב היינו צריכים לנסוע – ארבע שעות לעיר הגדולה הסמוכה – לראיון לגרין קארד שקורה בבוקר שאחרי. פאק, אני חושבת לעצמי. אני חייבת להיות ליד מחשב ולרפרש על העמוד לפחות פעם בעשרים דקות. בסוף אני איכשהו מעבירה את הלינק ואת פרטי ההתחברות לסלולרי שלי והכל בא על מקומו בשלום – אני יכולה לבדוק את העמוד גם בדרכים.

בבוקר, פ' חוזר לאסוף אותי אחרי הראיון. איך היה? הוא שואל. קשה לומר, אני עונה. לא הצלחתי להשחיל מילה. המראיין היה להוט לפטפט, באופן חד צדדי. מידי פעם עצר להתנצל שהוא לא זוכה לדבר עם אנשים איכותיים (הייתי אומרת תודה, לו נתן לי לדבר) ואז חזר לדבר על הודו ועל כמה שהיה רוצה לבקר בים המלח ועל כך שהוא פוחד שהמוסד יחקור אותו. זה בטח טקטיקה של מראיינים, פלט פ'. זה מה שגם אני חשבתי בהתחלה, אני עונה בלהט של אנשים שהדיבור נמנע מהם לזמן רב מידי, אבל כאמור, לו רק יכולתי לומר דבר שיצדיק את הטקטיקה ההו כה מתוחכמת. אז מה השלב הבא? שואל פ', מבולבל. אין שלב הבא, הוא אמר שאני אקבל את הכרטיס בדואר. אז כן היה מוצלח! קובל הנהג. הו כן, אני בסוף מספקת את המידע המבוקש, התוצאות משביעות רצון, הראיון? היה קצת פחות מידי ראיון לטעמי. בינתיים ניצלתי את הזמן לרפרש בטלפון. שום הודעה חדשה.

בדרך חזרה שוב פ' נהג. אני לא יכולה לנהוג, טענתי, אני חייבת לרפרש. אבל לא קרה כלום במשך שעתיים ובסוף גם אני התייאשתי, טוב תביא את ההגה, אמרתי לבסוף בשיעמומי והוא הבטיח שיקריא לי כל מייל חדש שיגיע לטלפון שלי. עוד לא סיים את המשפט ובשולי תייקית הספאם אני מזהה מייל מפטריק, הי דורותי – הוא כותב, כן, אני בNSF עכשיו, תתקשרי שיהיה לך רגע, אוקי? אם אני לא במשרד תתקשרי לסלולרי. פאק פאק פאק, אני אומרת לפ'. יש לו חדשות – והן או טובות או רעות. נו תתקשרי, האיץ בי, אבל סירבתי בתוקף, אני לא יכולה להתקשר מהסלולרי, בנהיגה, אני אתקשר מחר, מהמשרד, ועד אז – אני אנהג את הדרך חזרה.

למחרת אני מתקשרת לפטריק, אבל לא לפני שאני הולכת לפגישה ואחריה לעוד אחת ועוד אחת, דוחה את האירוע ככל יכולתי. אף אחד לא מתקשר לאנשים כדי לתת להם חדשות רעות, טוען פ. מקסימום, הוא רוצה להגיד לך שהגרנט התקבל אבל שהוא צריך לחתוך לך את התקציב. אבל אני כבר דמיינתי לעצמי את כל התרחישים – היית על הקצה אבל לא לגמרי, רציתי לתת לך את החדשות בטלפון ולהסביר, אין לנו את כל הכסף שביקשת ואנחנו צריכים שתתקצבי מחדש, אבל במקום זה, פטריק בסוף עונה ואומר דורותי, יש לי חדשות טובות. וזהו. בלי אבל. בלי תנאים. מזל טוב, הוא אומר. את הראשונה שאני מספר לה.

NSF CAREER, הגרנט הכי שווה שיכולתי לבקש. חמש שנים, מלא כסף. גרנט של חוקר יחיד. רגע, אני אומרת לפ'. כל התכניות הפרועות שכתבתי שם – מישהו אשכרה בא ואמר: לכי על זה?

 

6 תגובות בנושא “ככה באו לי צרות טובות”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s