אין סוסים שמדברים עברית

אתמול בבוקר קבענו להקשיב לו. עוד לא שלושה אינצ'ים וכבר תובע לעצמו את זכות ההקשבה. הייתי צריכה ללמד ואחר כך היו לי פגישות אז קבענו את פגישת ההקשבה בין לבין. הרופאה חיפשה אחריו קצת, לא עלה בדעתו להכפיף את עצמו ללוח הזמנים שלנו, אבל לבסוף התרצה, פעם כמו רכבת הרים קטנה וחזר לענייניו.

ענייניו או ענייניה, מרובים, אני מניחה. בכל יום צומח דבר חדש ושינויים הם דבר מפרך. אבל לייפ גואז און ואני חוזרת למעבדה, לדון בתלאותיהן של שתי סטודנטיות. גם הדיאטה החדשה לא עובדת, מדווחת הראשונה. הזחלים גדלים קצת ואז מפסיקים לעלות במשקל, מוסיפה האחרת. פתאום עולה בדעתי כמה יומרני מצידנו לחקות את אמא אדמה. במה לעזאזל הן מאכילות אותם? אנחנו תוהות ביחד, ולמה השיקויים הכה מדויקים שרקחנו באינקובטורים לא מתקרבים אפילו לקצה המורכבות הקיומית של יצורים חיים. אל תאמרו נואש, אני מסכמת את הדיון. יש עוד קסמים שטרם שלפנו מהכובע.

כשאנחנו מספרים לאנשים, הם מגיבים בהתרגשות שמפתיעה אותנו בכל פעם מחדש. כמה מהם, יכולנו להישבע, דמעו. בשבילנו כל הסיפור הוא עדיין פיקציה. יש עוד שני קורסים ללמד, ולט מי טל יו דיס – המצגות האלו לא כותבות את עצמן, ושמונים וכמה סטודנטים ממשיכים להופיע מידי שבוע, ויש מאמרים וגרנטים, ושאר צרות. איכשהו יש כבר שנים עשר אנשים במעבדה שלי, ורובם מצליחים לעשות את מה שצריך כמעט לבד. אני רק מקפלת פינות, משייפת קצוות, משלימה משפטים. לפעמים נדמה לי שאני בעיקר עוזרת להם לקבל החלטות. הם כבר אנשים קטנים ומגדלים את עצמם וזה את זה, ואני גאה בהם, ויש לי זמן, אבל אפילו שיש לי זמן, כל הסיפור הוא עדיין פיקציה. הרי שום דבר לא באמת קורה, אפילו הבחילות הקלות כבר חלפו. בבוקר אני נעמדת מעל המשקל ומדווחת לפ' – כלום. אם הדבר הזה גדל, זה על חשבון הצלולטיס שלי. כבר עכשיו הוא מבין עניין.

אבא של פ' נסע לקרובי משפחה במערב החם וחזר עם ערימה של מה שנדמה היה לנו לרגע כמו בגדי סקי, ששלחו הקרובים שמעולם לא פגשתי לקרובים האחרים (אנחנו) שמסתבר, גרים באנטארקטיקה. הם היו די קטנים, אבל לא כל כך קטנים. מה אנחנו אמורים לעשות עם זה עד שיגיע לגיל חמש? פ' ואני שאלנו זה את זו, אבל התוית טענה שמדובר בביגוד קוטב לילדים עד גיל שנה. סירבנו להאמין. יש פה אי הבנה, דיווחנו להורים של פ', אנחנו מתכננים על דבר קטן כזה, משהו בגודל של בערך כיכר לחם, מעילי הקוטב האלו נראים כאילו הם שייכים לדבר הרבה יותר גדול. בבית הסתכלנו עליהם שוב. שמע, אמרתי לפ', האוברול הזה הוא בגובה האגן שלי. ומכל הדברים המוזרים שקרו בכמה חודשים האחרונים, ערימת הקוטב הזו נראתה פתאום – הכי קרובה לקצת פחות פיקציה.

8 תגובות בנושא “אין סוסים שמדברים עברית”

  1. יקירתי (סליחה על הפמיליאריות אבל זה מתוך שמחה) – זה היה באוויר מזמן (גם בשתיקה שלך בחודשיים האחרונים). זה אביב. שיהיה בהצלחה ובשעה טובה🌷

    אהבתי

  2. מזל טוב על ההריון!! שיעבור בקלות 🙂
    ולגבי אנשי הצוות במעבדה- נהדר שהם מצליחים להסתדר לבד. מנהל טוב הוא כזה שנותן חופש פעולה לאנשים תחתיו ורק עוזר להם לשייף את הקצוות, בדיוק כמו שאת עושה 🙂

    Liked by 1 person

  3. גם אני מתרגשת ואני אפילו לא מכירה אותך 🙂
    גם בשבילי הבגדים הראשונים שקיבלנו בשבילו הפכו את הכל להרבה יותר מוחשי, למרות שאני הופתעתי מכמה הם קטנים ואיך בן אדם יכול להיכנס אליהם. היום בגדים, בכל גודל שהוא, הם סתם כביסה פוטנציאלית.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s