צנצנת עם מדוזה

פ' ואני הורים מאוד פונקציונאלים. יש לנו רשימות מסודרות עם מה צריך לקנות ולברר. הציוד הדרוש מוכן עד לפרטים הקטנים, אנחנו קוראים את הספרות המדעית ולא סומכים על מוצא פיהם של הרופאים ועושים (כלומר אני) את כל הבדיקות הנדרשות ומבררים את המשמעויות שלהן עם מקורות מוסמכים. יש לנו תכנית סדורה על איך נגדל את היצורה כשתגיע. פינינו את הלו"ז לסמסטר שלם. סילקנו הוראה מהדרך והזהרנו סטודנטים וקולגות מזמינות מופחתת. זה היה יותר פשוט במקרה שלי, וקצת פחות במקרה של פ'. גם בשנת 2020 אבות צריכים להתעקש על חופשת לידה. אבל היתה לנו תכנית ואף אחד לא תפס אותנו בלתי מוכנים והגבנו מיד ולעניין עד שנתקבלו כל טענותינו. בהליכות הליליות שלנו אנחנו מסמלצים כל מיני מצבים, איזה מין חיים אנחנו רוצים עבור הילדה שלנו. בהליכה האחרונה ניסינו למשל לחשוב על כל ההתנהגויות מוטות-מגדר בחיינו. את רוב מטלות הבית אנחנו מחלקים ביננו אבל האם ההחלוקה היא סטריאוטיפית? לא ממש, אני מכניסה את הכלים למדיח, פ' מוציא. פ' אחראי על הכביסה, אני על רוב החשבונות השוטפים, אבל פ' הוא גם זה שמטפל במשכנתא ובמיסים (כלומר אוסף את המסמכים ושולח לרואת חשבון), ונגיד, כשאנחנו נוסעים מחוץ לעיר, פ' עדיין נוהג יותר ממני. אז איך אנחנו מצמצמים או אולי מאזנים את החלוקות האלו? כי לומר דברים זה נחמד, אבל להוות דוגמא זה יותר משמעותי.

אתמול הכנו תכנית לידה. גיגלנו את מה שלא ידענו ומילאנו רשימת הוראות ארוכה. ממה להימנע, מתי להתייעץ איתנו, מה רצוי ומה לא רצוי. מי מוזמן לחדר הלידה ואיזה תאורה כדאי שתהיה שם. הקו המנחה שלי הוא מינימום, מינימום אנשים ואור ורעש והתערבות רפואית, חוץ מסמי אלחוש. את אלה אני מקבלת בברכה, אין לי עניין בחקירות פנימיות על איך כאב מרגיש. הכנו רשימת שאלות לרופאה והתחלנו לקחת שיעורי הכנה ללידה, בזום, שזה דבר נפלא, כי מידי פעם אנחנו יכולים לסגור את הוידאו ולהתפוצץ מצחוק, למשל, כשהמדריכה אומרת ש-nesting זה אחד מהסימנים שהלידה קרובה.

אנחנו מסונכרנים היטב בלהדוף עצות לא מוזמנות. יש הרבה כאלה מסביב, ואני לא רוצה אפילו לדמיין איך כל זה היה נראה אם היינו גרים בישראל. המון כוונות טובות ומעט מאוד הקשבה פעילה. קולגה אחת שלחה לנו מייל עם המלצה על הרופא שלה. הייתי כבר בחודש חמישי, אבל זה לא שינה לה במיוחד. כשעניתי תודה מנומסת היא שלחה עוד מייל, ממשיכה להפליג בשבחי הרופא. ג'יזס, מה לא הבנת? פ' ואני שאלנו זה את זו. בשום שלב היא לא טרחה לשאול אם אני מעוניינת ברופא או רופאה. למעשה, היה מרכז רפואי אחד שפסלתי בדיוק בגלל הסיבה הזאת, רוב הרופאים בקבוצת הרופאים היו גברים. אני מתקשה להבין למה גברים נדחפים למקצוע הזה ולמה שאני ארצה לדון בתלאות ההריון שלי עם אחד מהם. בקבוצת הרופאים שאני מטופלת בה יש בעיקר רופאות, לא כולן מבריקות אבל יש להן יותר קרדיט מלשני הרופאים הגברים בקבוצה. כשתיארתי לאחד מהם כאב מסוים והוא אמר לי שאין מה לעשות חוץ מ- to put up with it, נשארתי עם גבה מורמת לשלוש שעות לפחות. אולי גם הייתי מתעצבנת לשמוע את זה מאחת הרופאות, אבל למסכן לא היה סיכוי להגיד דבר כזה ולצאת מזה בשלום.

אבל רגע, שאלתי את פ' אתמול, עם כל הפרקטיקה הזאת, אתה מתרגש? לא במיוחד, ענה. זה עדיין מרגיש כמו משהו נורא היפוטתי. לי זה מרגיש קצת פחות היפוטתי עם הבטן הזאת שהולכת לפני ושלל התופעות שהיא מביאה איתה, אבל גם התשובה שלי זהה. אני אפילו לא מצליחה לחשוש יותר מידי מהלידה עצמה. כשפ' מניח יד על הבטן שלי ומרגיש את היצורה הקטנה מתהפכת ונמתחת, זה מוזר ומופלא, אבל מרגיש כמעט כמו להסתכל בצנצנת אלכוהול עם מדוזה בתוכה, או לבהות בציור מרהיב. כל זה עדיין לא מיתרגם למחשבה שעוד קצת והיצורה הקטנה הזאת תצא החוצה לעולם שהכנו בשבילה. בינתיים לפחות, היא יצור מרהיב מאוד ובעיקר מתוחכם נורא עם רשתות הפרקטיקה שנפרשות לכבודה.

13 תגובות בנושא “צנצנת עם מדוזה”

  1. במבט לאחור, אין הרבה דברים משעשעים יותר מהפער שבין הלפני והאחרי. אתם מתכוננים כמו אמריקנים טובים, וזה מצוין, אבל אתם עומדים בשעריה של ממלכת אי הוודאות הגדולה בחייכם, ומהבחינה הזו אולי עדיף להיות קצת ישראלים…
    שיהיה בהצלחה, בבריאות ובמזל!

    אהבתי

      1. בממוצע אולי כן, אבל לא הישראלים שאני מכירה. יש לי שתי חברות שכרגע בהריון בישראל והדבר שאני הכי נדהמת ממנו הוא כמה מעקב ההריון בישראל הרבה יותר פולשני ותכוף בהשוואה לארהב. רק העובדה הזאת לבדה מייצרת סטרט שמיתרגם להכנות אינטנסיביות. ישראלים מאוד אוהבים את הדימוי של עצמם אבל הוא לא תמיד חופף למציאות…

        אהבתי

  2. מצטרפת לבהיר כאן – זה נהדר כל מה שאתם עושים ומתכננים ואולי חלק זעיר מזה גם יהיה רלוונטי בהמשך….אבל לדעתי ומניסיוני (ובעיקר מניסיונם של בני וכלתי שעברו את התהליך שאתם עוברים עכשיו לפני קצת יותר משנה) – ההכנה העיקרית שעליכם לעשות היא ההכנה הנפשית לכך שאי אפשר לדעת מה יהיה ואיך יהיה, שאף אחד לא באמת ייתן לכם תשובות מותאמות אישית, ושתצטרכו לאלתר בלי סוף מההתחלה, וזה כולל את הלידה עצמה. מאחלת לכם לעבור בשלום בשלווה בבריאות בגמישות מקסימלית ובהרבה אורך רוח את החודשים הקרובים ואת השנים הקרובות ושגם תזכו ליהנות הרבה בתוך התהליך.

    אהבתי

    1. אני לא יודעת אם אפשר בכלל לקלוט שינוי כזה גדול לפני שהוא קורה ואפילו אחרי שהוא קורה נראה לי שמעכלים לאט, אז לא ברור מה אנחנו עוד יכולים לעשות. החדשות הטובות הן שאין לנו אשליות לגבי העתיד ואנחנו מתכוננים לגרוע ביותר 🙂

      אהבתי

  3. מצחיק שמצד אחד אתם מרגישים שזה עדיין היפותטי ומצד שני פתחת את הפוסט ב"פ' ואני הורים מאוד…" (עד כדי כך שברגע הראשון חשבתי שאולי הילדה כבר נולדה).
    זכור לי יום אחד, כשכבר היתה לי בטן ממש ענקית, שאני והבחור שכבנו במיטה והוא אמר לי "את קולטת שעוד מעט הוא כבר יהיה בחוץ, ישכב פה במיטה בינינו, חמוד וקטן כזה?". לא, לא קלטתי. מצד שני מעולם לא היתה סיטואציה כזו, ששכבנו שלושתנו במיטה בנחת, כשהוא בינינו, חמוד וקטן כזה, ככה שאפילו לא קלטנו אז עד כמה אנחנו לא קולטים.
    מעניין אותי אם גם אם היה לכם ילד, ולא ילדה, הייתם מקדישים כל כך הרבה מחשבה להתנהגות מוטת מגדר. אני לא הקדשתי לעניין המון מחשבה לפני הלידה ולאט לאט זה נבנה. בגן של הילדון יש גנן אחד, בקבוצת גיל גדולה יותר. מאז תחילת השנה אני מסתכלת עליו ושמחה על זה שכשהילדון יגדל הוא ילך לגן שבו יש גנן. מצד שני, זה רק מדגיש את זה שעד אז הוא יראה כל חייו שיש רק נשים גננות, ככה שכנראה שכבר בגיל שלוש הוא יבין שגנן הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
    וסימסטר שלם שבו שני ההורים פינו את הלו"ז, נשמע לי כמו חלום. תיהנו!

    אהבתי

    1. האמת שראיתי את הפתיחה לפני שפירסמתי ואמרתי לעצמי נו שוין 🙂
      נראה לי שהיינו חושבים על ענייני מגדר גם אם זה היה ילד, אחרי הכל זה בדיוק אותו דבר רק מהצד השני, וגם בנים סובלים לא פחות מהטיות מגדריות. גדלתי בבית מאוד מוטה מגדרית וזכור לי מירמור מתמשך כל תקופת הילדות שלי. מפתיע שבכלל הגעתי לתובנות האלה בעצמי בהתחשב בסביבה שגדלתי בה… במישור הפרקטי, כרגע, אני לא קונה שום דבר מחברות שמסווגות מוצרים לפי מגדר, ומשתדלת להימנע מהטיה לצבעים סטריאטופים, אבל נראה לי שבעתיד זה אחד הדברים שירגיזו אותי על בסיס יום יומי…

      אהבתי

  4. אתחיל ב..שפ' ואת תהיו הורים פונקציונליים וגמישים. כי ככה כזה הורות. אבל הכי חשוב שתיהנו ותזרמו ולא תתרגזו מהמסביב (לא מנותני העצות – למשל אני)- לא מכל הטיונת מגדרית (כי הבית עם הדוגמא האישית הוא הבסיס המשמעותי לכל) ולא מעוד הרבה מרגיזים סביבבתיים נפוצים (או נדירים)
    שיהיה בקלות ובהצלחה.

    אהבתי

  5. בהצלחה, באיזה שלב שלא תהיו כרגע (רציתי להגיב בזמנו, אז גם עכשיו זה יהיה רלוונטי).
    ובעיקר בהצלחה בהדיפת עיצות ונשמות טובות לכל אורך הורותכם הפעילה.

    אהבתי

  6. אתם ממש חמודים. בעיקר המחשבות על המנעות מהטייה מגדרית רגע לפני שהעולם שלכם הולך להתהפך. אני רואה את התאומים בני ה 3 וחצי שגרים אצלי עכשיו, ואיך התאומה מתאימה שמלה ורודה עם נצנצים לקשת בצורת חדקרן, והתאום עוטה גלימת בטמן. ההורים שלהם היו בדיוק כמוכם, והאבא (הוא הבן שלי) עושה הכל (ודאי כעת כשהיא בהריון של תאומות ושלושה חודשים לא זזה מהמיטה מרוב בחילות, כולל בחילות מהריח של הילדים שלה). יש דברים שקורים מסביב, אלזה ואנה ונסיכות דיסני וחברות. אפשר להלחם, אבל צריך לדעת גם לתעדף. בכל מקרה אני מאושרת עבורך. תחושות של עוברית בועטת בבטן הן אושר צרוף.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s