טראומה זה כשלא מצילים אותך

"אז הוא הציל אותך?"
"מה?"
קולו של פרחיאן היה רחוק.
"החבר שלך. הוא הציל אותך."
"כן."
"אז זאת לא הטראומה. טראומה זה כשלא מצילים אותך."

[מתוך "האיש שמחק את העולם", עוזי וייל]

עוזי וייל הוא איש מוזר לקרוא, במיוחד כרגע, כשהשמיים החליפו את הקרקע, אבל אולי דווקא כתשובת מחץ לורטיגו, הורדתי את הספר האחרון שלו ביחד עם עוד שניים אחרים לטבלט שלי לפני הלידה. משום מה דמיינתי את עצמי מנסה לשרוף הרבה זמן בבית החולים והכנתי את עצמי לגרוע ביותר, אפילו את המחשב שלי הבאתי איתי – למקרה שיהיה לי קצת זמן לעבוד – הסברתי לפ' השואל. אבל הוא נשאר בתיק בדיוק באותו מנח ארבעה ימים מאוחר יותר כשחזרנו הביתה עם חבילה עטופה בצרור שמיכות. בפנטזיה ההיא שכבתי במיטה, או הסתובבתי במחלקה, משועממת, מחכה לדברים שיבואו וספר טוב היה נראה כמו הדבר שאני בטח אצטרך. זה לא קרה.

את הספר השלמתי ארבעה שבועות מאוחר יותר, במה שהפך להיות משמרת הלילה שלי, בין תשע בערב לשלוש בבוקר. גם אותה דמיינתי אחרת. דמיינתי למשל עיסוק בלתי פוסק בהאכלה והרגעה והחתלה. דמיינתי אותי קורסת בין לבין לשינה חטופה, אבל מי שהמציא את ההצעה "לישון כשהתינוק ישן" לא ידע על מה הוא מדבר. תמיד יש עוד בקבוקים לרחוץ, מטלית להרים מהרצפה, כסא להשיב למקומו, חתול נטוש. לפעמים יש גם ספר, עוגן. אולי גם דמיינתי חוסר אונים, אבל אף אחד מאלה לא קרה.

עוזי וייל, או האיש שהוא כתב עליו, הולך ומאבד את הזכרון שלו ומוצא רופא מפוקפק בלונדון שנותן לו כמוסות זכרון ושולח אותו לחפש את הטראומה ולמחוק אותה. לפני שהעניינים מסתבכים הוא באמת מחפש אותה, אבל טועה שוב ושוב. באחת הפעמים הוא נזכר בסיפור ההוא למעלה עם החבר הזה שלו שמציל אותו, אבל הדר' מתעקש שהוא במקום הלא נכון, הלאה, הוא אומר לו, טראומה זה כשלא מצילים אותך. והמשפט הזה נתקע לי בראש הרבה אחרי שסיימתי את הספר, אבל גם מה שנתקע לי בראש הוא העובדה שסיימתי ספר שלם מההתחלה ועד הסוף בארבעה שבועות שבהם קרה מעט מאוד ממה שדמיינתי וקרה הרבה יותר שלא הצלחתי לדמיין בכלל, והעובדה הזאת בפני עצמה – שהתחלתי וסיימתי ספר, מזכירה לי שהחיים עוד יכולים לשוב למסלולם, זה רק מסלול אחר.

קצת לפני הלידה לקחנו שיעורי הכנה והמדריכה ביקשה מאיתנו לשחק מין משחק כזה עם כרטיסיות על העדפות שונות הקשורות בלידה. בהתחלה היא ביקשה מאיתנו להפוך כרטיסיה אחת עם משהו שנהיה מוכנים להתפשר עליו. זה היה קל, היו שם הרבה דברים שלא היה לי איכפת מהם, או לא היתה לי העדפה ברורה לגביהם. אחר כך היא ביקשה שנהפוך עוד כרטיסיות, זה נהיה יותר מורכב כי היו דברים שנורא לא רציתי שיקרו, כמו שיכבלו אותי למליון צינורות ואני לא אוכל לנוע בחופשיות והיו דברים שפחדתי מהם נורא כמו כאב או זירוז או ניתוח קיסרי. והיתה עוד כרטיסיה שלא היה עוררין לגביה – תינוק בריא. לא היתה כרטיסיה עם "אמא בריאה". הפכתי את הכרטיסיות אחת אחרי השניה, גם את אלה שלא אהבתי, ולא בלי מרמור, אבל לא אמרתי שום דבר. לא אמרתי למשל שכל התערבות רפואית מובילה לעוד מליון ולכן עדיף להימנע מהראשונה, כי מה כבר ידעתי אז. גם לא אמרתי שחסרה כרטיסיה.

עד שבוע 41 לא קרה שום דבר. אחר כך קרו דברים, בקצב שבו מערכת הבריאות האמריקנית מכתיבה, ולא בהכרח בקצב הגוף האנושי וכל מה שחששתי ממנו קרה ועוד קצת, אבל בקצה של כל אותם דברים נולדה היצורה המשונה שגרה איתנו כבר ארבעה שבועות ולא דומה לאף אחד מאיתנו וששוכבת כרגע די בנחת בתוך מנשא ונושמת ושואפת לתוך החזה שלי. וצדקתי שכל התערבות מובילה למיליון אחרות, וגם טעיתי כי בסופו של דבר זה לא היה כל כך נורא, או לפחות – ככה עובד הזכרון שלנו ואין שום כמוסות שיכולות לתקן אותו – או לקלקל אותו – ובכלל, זה לא באמת טראומה אם בסוף מצילים אותך, בטח לא אם בין לבין גם הספקת לקרוא ספר שלם.

11 תגובות בנושא “טראומה זה כשלא מצילים אותך”

  1. מזל טוב!
    אהבתי מאוד את המשפט על זה שלא קרו הדברים שדמיינת וקרו כל כך הרבה דברים שלא הצלחת לדמיין. זה מתאר כל כך טוב את ההתחלה.
    מקווה שזה שהמשמרת שלך היא לא עיסוק בלתי פוסק בהאכלה, הרגעה והחתלה אומר שהיא ישנה רוב הזמן הזה.

    אהבתי

    1. תודה! היא ישנה חלק מהזמן, ובאופן עקרוני היא ילדה מאוד הגיונית – תמיד מתלוננת עם סיבה קונקרטית. זאת אני שבינתיים לא יכולה להעלות בדעתי לישון

      אהבתי

  2. מרגש, דורותי. סערת האימהות (ודאי עם ילד ראשון, אבל בעצם עם כל ילד חדש) סוחפת, ואכן זה לא דומה למה שדמיינת, וגם שונה ממה שאחרות מספרות. לכן גם חשוב לספר. חלק מעיבוד החווייה המטלטלת הזו.

    אהבתי

  3. מזל טוב! מרגש מאד.
    אני יודעת שמה שאת צריכה עכשיו הוא לא המלצות על ספרים, אבל אני זוכרת שבחודש השני, במשמרת הלילה שלי, קראתי ספר שריגש אותי ממש וגם היה קונטרה הולמת מאד למה שאמרו לי מסביב. מה שאמרו לי מסביב היה: כך וכך צריך לעשות. ומה שהספר אמר היה: כך וכך עשיתי, ולפעמים זה עבד לי.
    לספר קוראים Operating Instructions: A Journal Of My Son's First Year של אן למוט ומבחינתי צריך לחלק אותו בחדר לידה, במקום דוגמיות של מטרנה.

    אהבתי

    1. למרות שהבטחתי לעצמי לא להתפתות להמלצות קריאה נוספות (והמלצות בכלל), מצאתי את הספר באמזון והזמנתי אותו. אין לי חוט שדרה 🙂 תודה. אני אשתדל לדווח אחרי הקריאה…

      אהבתי

  4. הנה הגעתי. איך פיספסתי את הפוסט הזה?
    הרבה מזל טוב לכם ולילדה. אני קורא את הפוסט הזה כפוסט פרידה ומעבר – מהלידה, ההריון והחיים שהיו לכם קודם, אל החיים החדשים. בשפה של החרקים שלך: עברת גלגול. זה כיף והרפתקה קשה ונהדרת. תהנו!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s