לגעת במשהו קצת מושלם

לפני שש עשרה או שבע עשרה שנים היה לי חבר שקראו לו ערן. אני זוכרת ממנו מעט מאוד, בעיקר את העובדה שהיה מתוק מאוד. אפילו עכשיו ממרחק השנים, ועל אף שלא דיברתי איתו מעולם אחרי שנפרדנו, ליבי יוצא אליו. אני זוכרת ממנו אנקדוטות ספורות – הכרנו בחופשה בסיני, עוד כשהיה סיני וסטודנטים עניים נסעו באוטובוס לאילת ועמדו שעות במעבר הגבול למצריים וחצו אותו עם תרמיל על הגב ומעט כסף והבטחה לחופים קסומים וניתוק מהציווליזציה. נסעתי לסיני כמעט מידי שנה, אולי ארבע או חמש פעמים, עד הפיגוע ההוא שלאחריו סיני כבר לא היתה הבטחה גדולה, ובכל פעם חזרתי עם בחור אחר. גם בפעם הזאת צחקנו רוית – השותפה שלי אז לנסיעה – ואני שאני נוסעת להצטייד בבחור. עם ערן שברתי שיא מיוחד – היינו ביחד קצת יותר משנה. שנינו היינו סטודנטים לתואר ראשון, אני בתל אביב והוא באיזו מכללה עלומה. אני עדיין זוכרת את הדירה שלו, דירת שותפים במרכז תל אביב. זוכרת את הסנדויצ'ים שהיה מכין בבוקר, לחמניה רכה, שהיה מתעורר חצי שעה לפני הזמן כדי להפשיר, עם סלט ביצים שהייתי מתמוגגת עליו בהפסקה שבין השיעורים. הוא היה בן יחיד עם הורים שכירכרו סביבו ואחר כך כירכרו גם סביבי, והיה לו אופנוע שעליו היה מרכיב אותי לאוניברסיטה בבוקר. אני זוכרת שאהב אותי. נורא. הרבה יותר משאני אהבתי אותו. שהיו הרבה ציפיות סביב הקשר ההוא. ממנו, מהוריו. בדיעבד, הוא מצא את אהבת חייו ואני מצאתי המון שאלות והייתי צעירה מידי מכדי להכריע בהן אז נתתי לזמן לעשות את שלו, ועברה קצת פחות משנה עד שהגעתי למסקנה שהכל נהדר אבל לא בדיוק מה שאני רוצה. לא ממש ידעתי מה אני רוצה, אבל ידעתי שזה לא ערן.

מתישהו בספטמבר 2003 הצעתי לו הפסקה. נדמה לי שכבר ידעתי שאין לאן להמשיך אבל עוד לא היה לי אומץ לשבור לו את הלב. הוא לא היה צריך הפסקה, אבל הסכים. ככה זה נמשך שבוע או אולי שבועיים עד שהגיעה יום ההולדת שלו, ב-19 בספטמבר. נדמה לי שרגשות האשמה לא נתנו לי מנוח ולמרות שידעתי שזה רק עניין של זמן עד שניפרד רציתי שתהיה לו יום הולדת נעימה, אז נסעתי לדירה שלו כשלא היה בה, ומילאתי את החדר בבלונים ובמתנות והשארתי כרטיס ברכה. אני זוכרת שניפחתי המון בלונים, שזה לקח שעות ושכל הזמן הזה חשבתי לעצמי, אולי אני בכל זאת רוצה להישאר איתו? אולי זה יכול לעבוד? ולמה אני לא רוצה להישאר עם הבחור הזה שמוצלח וחכם ונהדר ויש לו לב מזהב ושאוהב אותי כל כך? בסוף נגמרו הבלונים והלכתי, לא יכולתי לחגוג איתו, וחשבתי שכל מה שעשיתי היה אולי מנחם, עדיף על כלום, אבל כשהוא חזר הביתה ומצא את הכל והתקשר אלי בקול סדוק, הבנתי שאולי היה עדיף לשחרר. בשיחה ההיא הוא התעקש שאני אחליט לאן הקשר שלנו הולך. אולי נדחה את השיחה למחר? שאלתי, אבל הוא לא רצה, אולי קיוה שהמחווה שלי הוא סימן חיובי לבאות, ואני זוכרת שנפגשנו, אולי אסף אותי מאנשהו, שישבנו ודיברנו ברכב או על מדרכה, לא רחוק מדירת השותפים שלי, ושהיה עדיין אור יום, ובסוף אמרתי לו, את מה שידעתי כבר מזמן – זה לא ילך, זה לא אתה זה אני, ובטח עוד כמה קלישאות ונשבר לי הלב מלשבור לו את הלב, אבל ידעתי שאין מוצא אחר, ושאולי נוכל להישאר ידידים? הוא לא היה מעוניין, הוא העדיף לחתוך ולהמשיך הלאה. אולי יום אחד – הוא בטח אמר, כשישקע האבק, אבל מעולם לא שמעתי ממנו שוב אחרי היום ההוא, והיתה בי מספיק הגינות לא להשמיע לו את עצמי.

בחודשים שבאו אחר כך הירהרתי בו מידי פעם אבל אף פעם לא הסתכלתי לאחור. אפילו קצת התביישתי בטבעיות שבה המשכתי הלאה כאילו השנה ההיא לא קרתה. המחשבה עליו ועל השנה הארוכה איתו תמיד קצת כיוצצו לי את הלב, אז כשקבענו את הזירוז ל-18 בספטמבר, תהיתי אם היקום יזכיר לי את היום הולדת ההיא. מבית החולים ביקשו מאיתנו להגיע בשבע וחצי בבוקר וקמנו מוקדם נורא, נדמה לי שעדיין היה חשוך אבל הרגשנו מאוד חגיגיים, שהנה היום זה סוף סוף יקרה. פ' הכין לי לאכול ארוחה אחרונה, את השילוש הקדוש שמתאים לכל שעה: טוסט עם חביתה, אבוקדו ועגבניה. בחוץ עלה לאט הבוקר ואני, שפתאום הבחנתי בתאריך, אמרתי לפ' שאין סיכוי שזה יקרה היום וסיפרתי לו את הסיפור על ערן ועל איך שבערך הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו הוא התאריך שבו נולד, ושזה מחר, אז שיתכונן ליום ארוך, ושזה לא כל כך נורא כי מחר זה ראש השנה, שזה תאריך די נחמד להיוולד בו, ושאני רק מקווה שאף אחד לא ישבור לה הלב ביום ההולדת, על איזה מדרכה סתמית ליד אוניבריסטת תל אביב וימשיך הלאה כאילו כלום, כי היא לא איכזבה ונולדה עשרים דקות אחרי חצות, ועכשיו יום ההולדת של ערן תקוע איתי לנצח.   

3 תגובות בנושא “לגעת במשהו קצת מושלם”

  1. איזה פוסט נהדר. נראה שמצאת את הקול שלך ועכשיו לשמחתי נשמע אותך הרבה, ואפילו בשעות נוחות לפי שעון ישראל:)
    אם שוברים לך את הלב בעיתוי הנכון בחיים, אתה רק מרוויח מזה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s