על הדבש ועל העוקץ

אחרי שנה וכמה חודשים נזכרנו, פ' ואני, לרשום את האוגרת בארץ הקודש. החוק היבש אומר שצריך לעשות זאת תוך חודש. בפועל, קורונה והצורך להביא את האוגרת ונסיעה של כמה שעות הפכו את העניין לפחות אטרקטיבי. החלק האמריקאי של הילדה לא הקשה קושיות וסיפק לאוגרת את כל הטפסים המסדירים את מעמדה כאזרחית אמריקאית. החלק הישראלי לעומת זאת דרש רשימת מסמכים שרק האורך שלה הרתיע אותי מלהתמודד איתה במשך שנה. אחרי שני סיבובים שבהם גילינו שחסר לנו עוד טופס כזה או אחר הגיעה הפגישה המיועדת. כלומר – בערך, התכנון היה לנסוע לאח של פ', ללכת בבוקר לשגרירות עם המסמכים ועם האוגרת ולנצח את הבירוקרטיה, אבל בלילה שלפני תקפו אותי ספקות שהנסיעה המייגעת לא הולכת להשיג את יעדה, אז צילמתי את כל המסמכים ושלחתי מייל לקונסוליה שיאמרו לי האם אכן עתידה אני לנצח את נפלאות הביורקרטיה.

ענו לי תוך דקותיים. בעשר בלילה. פ' ואני התפעלנו במשותף, אבל פ' היה נפעם ממש. מישהו ממש ענה לך! כן!! עניתי בהתרגשות ואני ממשיכה לשאול אותו שאלות והוא ממשיך לענות לי, והוא ממש מתעניין! ואפילו רוצה לעזור? קשה לתאר את ההרגשה אחרי שנים רבות בנכר. אין דבר שמתסכל אותי יותר מבירוקרטיה אמריקאית, הדופק שלי ממריא כשאני מחייגת לנותני שירותים (לכאורה, בד"כ הנם נוטלי שירותים). רק המחשבה המתסכלת שבצד השני יפגוש אותי רובוט, או גרוע מזה – בן אדם שמתנהג כמו רובוט. והנה, הקונסוליה הישראלית, התמוגגתי באוזני פ', מזכירה לי את הישראלי היפה.

היצור האנושי בצד השני של המייל התעניין במצב המשפחתי שלי. נשואה? היכן התחתנתם? האם נרשמתם בישראל? לא התחתנו, אני מנסה להסביר, ובטח לא הסגרנו את עצמנו למונופול המושחת שקוראים לו רבנות, אני מציינת לעצמי ביובש. נראה לך שהוא יבין אם אני אגיד לו שאנחנו לא בעד חתונות? אני שואלת את פ', ולעצמי אני מוסיפה, אבל בחייך, יש לנו משכנתא לחמש עשרה שנים וילדה בת שנה. באמת נורא הכרחי הטופס הזה? אני מזכירה לעצמי שהוא מנסה לעזור ושהוא ממשיך להשיב למיילים שלי באמצע הלילה, אבל גם נזכרת בעוקץ הישראלי. בארה"ב, הרובוטים כבר המציאו איזה טופס שיפתור את הסוגיה. בבי"ח, כשהאוגרת נולדה, שאלו – נשואים? לא נשואים? אין בעיה! רק תמלאו את הטופס הזה והזה והזה. מילאנו אותם, מחוסרי שינה ומלאי הורמונים ומשככי כאבים ונדנו בראשנו ביאוש, הו הבירוקרטיה.

פ' בשלב הזה כבר צחק. ההתמוגגות הקודמת שלי כבר כמעט נעלמה. מישהו עונה באמצע הלילה, ומנסה להתיר סבך, אבל הסבך מיותר. זה יותר טוב מבוט בעבר השני, אבל לא פחות מייאש. נפרדנו כידידים, אני והיצור האנושי, והוא הבטיח לבדוק את הסוגיה בבוקר ולעדכן לפני שנצא לדרך. בינתיים, פ' נרדם, האוגרת התהפכה פעמיים בין החלום השני לשלישי ורק אני נשארתי להרהר בדואליות חסרת הפתרונים – בדבש ועוקצו.