משחק סכום אפס

יש איזו תחרות מטופשת באקדמיה על מי יותר פרודקטיבי. גם אני הייתי חלק ממנה עד לא מזמן, זה חלק מהמשחק, יש ארבע תחנות או משהו, ובסוף מקבלים גביע. הצרה עם משחקים היא שאם משחקים את אותו המשחק יותר מידי זמן, ההבדלים בין חוקי המשחק למציאות מיטשטשים. מישהי כתבה הבוקר בטוויטר שהיא כותבת ספר על "אמהות באקדמיה" וביקשה מאחרים לחלוק את נסיונם. היו שם יותר ממאה תגובות על איך לנצל את הזמן יותר ביעילות, איזה אנשי מקצוע לשכור, איזה פוליטיקה לקדם והרבה מאוד אזהרות בכללי. אף אחד לא אמר: תעבדו פחות, להורות יש מחיר וזה ממש בסדר לשלם אותו, כאילו כל המדענים האלה פיספסו את העובדה שמדובר במשחק סכום אפס, שלא משנה איך ישחקו עם הזמן, הוא עדיין לא הולך להכיל את כל מה שהוכל בו לפני שהופיע ילד בחייהם.

אם הייתי צריכה להתחרות עם עצמי לפני חמש שנים, כנראה שהייתי מפסידה. אין לי את הזמן או העניין לעבוד שמונים שעות בשבוע. גם אם מפקטרים לתוך העניין את העובדה שאני הרבה יותר יעילה ולמודת נסיון היום, יש סיכוי סביר שעדיין הייתי מפסידה. עם עצה אחת אני מסכימה בלב שלם – הפכו את ההורות לנראית. מישהו מבקש ממני לנהל מושב בכנס בזמן יפן ששוה ערך לתשע בערב אצלי? אני לא יכולה כי יש לי ילדה שצריכה ללכת לישון. קולגה מבקש ממני לעבוד בסופ"ש כדי להשלים מסמכים להצעת מחקר? אני כבר לא עובדת בדדליינים כאלה כי בסופ"ש הקשב שלי מופנה לילדה שלי. אני רואה הרבה קולגות שעושים לופים באויר כדי לומר שהם לא יכולים לעשות משהו מבלי להגיד את הסיבה, כאילו שלומר "הילד שלי יותר חשוב מהחוקים האקראיים במשחק הזה" זה דבר נורא ואיום. פ' ואני מקפידים לומר: אני לא יכול/ה כי יש לנו ילדה קטנה, והרבה יותר טוב לומר משהו כמו אני צריכ/ה התראה של לפחות שבועיים בכדי לעשות איקס כי, ובכן, יש לנו ילדה קטנה.

ויש גם את העניין עם "אמהות" כקהל יעד. הייתי מעדיפה שהורים יהיו קהל היעד ולא אמהות. כן, יש מחיר יחודי לנשים כאמהות אבל הוא נגמר עם ההריון והלידה (ואולי גם ההנקה, בהנחה שהיא חלק מהסיפור), ככה זה לפחות עבד אצלי בבית. אחר כך זה סיפור לשניים, וככזה, הנזק ההיקפי לאחד נמוך בחצי.

4 תגובות בנושא “משחק סכום אפס”

  1. זה משחק סכום אפס מעוד בחינה: כשהבת שלך גדלה, כל דקה שאת לא איתה היא דקה אבודה עבור שתיכן. אי אפשר יהיה לשחזר את הדקה הזו כי הילדה כבר לעולם לא תהיה שוב בת שלושה חודשים, חצי שנה או שנה. מחקרים ומטלות אקדמיות אפשר לדחות, לשים בצד וכו' (ויש לזה מחיר, כמובן). אבל להיות עם הילדים שלך בזמן שהם גדלים זה אירוע שקורה (או לא קורה) רק פעם אחת.

    Liked by 1 person

  2. למדתי מהר מאוד את "שיטת המשחק", שאגב, במשרה"ח בכלל לא מתגמלת. מקסימום פלונית תלך לקורס מנהלים, אולי תעבור מכרז, אולי תהיה מדריכה עם שימוש נבון בחנופה וכו' נדירים.ןת המצליחים להגיע עד כיסא המנכ"ל.ית. משהבנתי זאת חדלתי באחת להיות "זמין", "ממלא מקום", נשאר אחרי העבודה להשלים, בודק מבחנים ע"ח זמן עם הילדים. אז, לא התקדמתי, חמותי כעסה[מה?? גברים מתקדמים מהר, למה אתה לא מתקדם?], בת זוגי היתה מאושרת, הילדים שמחים וטובי לב, ואני יחסית רגוע יותר.

    אהבתי

    1. אני חושבת שעדיין אפשר להתקדם ובמקביל לחיות חיים שפויים, אבל זה משהו שמוכרחים לנרמל ולעשות שקוף. בכל אופן, אני בהחלט מבינה את המקום הזה היום

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: