ס' ואיך שנזכרתי שפתאום כן איכפת לי

נזכרתי באחת, נקרא לה ס' שהיתה חברה שלי פעם. ס' לא היתה מהחברות הטיפוסיות שלי. היא היתה עצורה ומאופקת, מבוגרת ממני בעשר שנים, מתקשה במציאת זוגיות, שחלקה מאוד מעט מאוד ממחשבותיה עם העולם והיתה, לעיתים, נוחה לכעוס. אבל היא היתה גם מהירה לסלוח ונדיבה וצעירה בנפשה ובחייה, ומתחת לקשיחות המעושה היתה בה רגישות שבירה. כנראה שלא היינו נפגשות לולא נגזר היה עלינו לחלוק משרד במחלקה המטה ליפול, ובאמת לרוב ניהלנו יחסים קורקטיים, אבל מתישהו, אולי אחרי שנה או שנתיים מתוך החמש שחלקנו במשרדון הקטן, נקשרה נפשי בנפשה.

כשהצטרפתי למעבדה כמסטרנטית היא היתה דוקטורנטית בסיום דרכה. כשהפכה לפוסטדוקית, אני הפכתי לדוקטורנטית, כשהפכתי לפוסטדוקית היא נשארה בפוסט, וגם כשהמשכתי הלאה היא נשארה בפוסט. גם היום, יותר מעשר שנים מאוחר יותר, היא עדיין בפוסט. זו לא היתה בעיה בפני עצמה, לאנשים שונים יש שאיפות שונות, אני רציתי דבר אחד והיא דבר אחר, אני יכולתי לחיות עם הדבר האחר שהיא בחרה, אבל היא לא יכלה לחיות עם הדבר שאני בחרתי, משהו בהיררכיה השתנה, ממנטורית היא הפכה לזאת שיודעת פחות. אחר כך מצאתי את פ', ושוב שיניתי את המשוואה. הפכתי להיות נערת הפוסטר שהזכירה לה את הדברים שאולי רצתה ולא הצליחה להשיג. היא לא כעסה עלי בשום שלב, אבל התחמקה ממני, הסבתי לה אי נוחות בעצם קיומי, עד שלבסוף נותק הקשר כליל.

פעם אחת בעצם היא כן כעסה עלי. היינו בכנס ביפן וחלקנו דירה ביחד עם שני קולגות אחרים. פעם אחת היא חיוותה את דעתה הלא חיובית על קולגה. היתה לה נטיה לקבוע בנחרצות שמישהו אחר טיפש ושלא אהבתי. עמדנו בתור לקפה ודיברנו בעברית והקולגה (הישראלית) עמדה לא רחוק מאיתנו. היסיתי אותה, וכשהיא לא נענתה, אמרתי משהו שאני לא זוכרת, על זה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לדבר ככה עכשיו. אולי רמזתי שהיא כן יכולה להרשות לעצמה. היא נעלבה. בדיעבד, הבנתי אותה, מחברות ששותפות לדבר עבירה ומגחכות על העולם, הפכתי לחמורת סבר שלא יכולה לבזבז את הקפיטה הפוליטית שלה  בהתנהגות ילדותית. לא אהבתי את איך שהיא דיברה אז ולא אהבתי את עצמי, לא היה מוצא סביר מהעניין.

קשה לי לומר שנשבר לי הלב, זה לא היה קשר עמוק במיוחד, אבל אני זוכרת שזה העציב אותי. זה היה מזמן ולא ראיתי אותה שנים. היא לא חסרה לי. נזכרתי בה בגלל בחורה אחרת באותה המעבדה שהיתה צעירה בהרבה משתינו. היינו חברות רחוקות, נפגשנו לפעמים כשהגעתי לבקר בארץ והיא לפעמים היתה מתקשרת להתייעץ איתי בענייני עבודה לאחר שעברה לארהב. היא הפסיקה לעשות זאת. לא שמתי לב לזה ופתאום כן שמתי לב. מה אמרתי או עשיתי שגרם לה להרגיש לא נוח? אולי זה בכלל לא קשור אלי, ובכל זאת, לפעמים אני יודעת שאני אומרת דברים ישירים מידי שגורמים לאחרים לאי נוחות ולא איכפת לי, ואז שנים אחר כך אני נזכרת בזה ופתאום כן איכפת לי.

3 תגובות בנושא “ס' ואיך שנזכרתי שפתאום כן איכפת לי”

  1. את לא אוהבת שאני דוחף את חוויית האימהות שלך לכל מקום, אבל אני חושש שאין לי ברירה אלא להצביע על האפשרות שגם זה קשור. הצד הרך יותר שאת מגלה בעצמך, והשאלות שאת שואלת על היחסים בינך לבין נשים אחרות (כן, גם אמא שלך נמצאת שם ברקע), ועל המקום שלך בחיים לעומתן, והמחירים שאת משלמת. אבל אולי אני טועה – זה הרי לא מדע:)

    אהבתי

  2. אני לא חושבת שיש דבר כזה – ישיר מדי. אפשר להגיד כל דבר, תלוי איך אומרים אותו. אם התנשאת מעל ס' אחרי שקיבלת את המשרה שלך (אני לא יכולה לעשות מה שאת עושה כי אני במקום אחר) די ברור למה היא התרחקה ממך. לא נעים להיות עם אדם שחושב שהוא\הבחירות שלו יותר טוב\צודק\נכון ממך. הבחירות שלך טובות לך, הבחירות שלה נכונות לה, הן כן משנות את ההתמודדיות שלכן, אבל הן לא אמורות לשנות את הקשר בינכן. ולדעתי כן צריך להיות אכפת לך מרגשות של אנשים אחרים. אולי לא מהדיעה שלהם עליך, אבל מהרגשות שלהם – בהחלט.

    אהבתי

  3. בדיעבד, בדרך כלל בדיעבד דברים ניראים קצת אחרת, יש לנו אפשרות לעשות אז זום אווט, מה שמאפשר ראיה יותר רחבה ופחות מצומצמת. או אז אפשר גם להצטער או לחשוב אחרת אבל, וכאן העניין, עד כמה בשלב זה אנחנו יכולים לתקן. אני אישית חושבת שתמיד כדאי לנסות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: