תמיד בקצה סמסטר האביב אני מרגישה שאני מקיצה מהיברנציה ארוכת שנים. מרוץ העכברים (שני קורסים) נגמר ואני יכולה לחזור אל השגרה המבורכת שלי, כלומר לזו שבה אני מכתיבה ליום כיצד להיראות ולא היום מכתיב לי. אני נורא טובה בפעולות, אבל נהנית יותר לחלום בהקיץ. לא הצלחתי להיכנס לוורדפרס יותר מחודשיים, היתה איזו בעיה טכנית שנדרשו לפתרונה שבע דקות שלא היו בנמצא. כעת יש רשימה ארוכה של פוסטים שלא קראתי, ולרגע הייתי כל כך המומה מהכמות שסגרתי את העמוד ופניתי לכתוב. את הדברים שלא הצלחתי לכתוב החלפתי בדברים שיכולתי לשמוע, תמיד בדרך לאנשהו, אבל דברים נאמרים כל כך הרבה יותר מהר מהקצב שבו הם נקראים וכמו לאונרד כהן אני מרגישה שיש כל כך הרבה דברים יפים שאני לא מצליחה לאחוז בהם. יש כל כך הרבה רגעים שהייתי רוצה לכלוא בבועת סבון ולהסתכל עליהם מסתחררים בכל הצבעים. כתבתי שלוש שורות וכבר פעמיים גיגלתי את המילה שלא הצלחתי למצוא בעברית. יש לי את המילים באנגלית והעברית שלי מעלה חלודה. היא מצטמצמת לספרי ילדים פשוטי מילים ולמשפטים בני שתי מילים. כבר שיניתי את דעתי לגבי השבתון בישראל לפחות עשרים פעמים ובסוף גיליתי שהעולם לא חיכה לי וכעת אני כלואה בהחלטה שלקחתי מזמן. ההגעה שלנו לישראל הפכה לעובדה מוגמרת. כבר לא איכפת לי להזדקן, אבל הילדה שלי גדלה מהר מידי. יש לי שנה שלמה לעשות ככל העולה על רוחי ועדיין צר עולמי כעולם נמלה.
אחר כך גלשה התקרה 
שבתון בישראל נשמע ממש כיף. אני די בטוחה שתהני. ישראל מדינה מדהימה *לבקר* בה ומרבית האנשים מאוד חברותיים ונחמדים 🙂
אהבתיLiked by 1 person
הוא לא צר, עולמה של הנמלה. נחמד שחזרת:)
אהבתיאהבתי
התפרצת לדלת פתוחה 🙂
אהבתיאהבתי
בכתיבה שלך אני אוהב את יכולת ניסוח התובנות הנפלא – הראויות להיכנס לפנתאון אימרות גזור ושמור.
אהבתיאהבתי
וואו. תודה.
אהבתיאהבתי
והנה נותרה עוד שנה.
לנדוד עיוור היא מצב אידיאלי, אפשרי?
אהבתיאהבתי