נניח
שאת יושבת בחדר חשוך, מאכילה אי אילו יצורים בחרדה בינונית עד נמוכה ופתאום מרגישה שמשהו מטפס לך על הרגל מתחת לג'ינס<span dir="LTR" style="font-size:10.0pt;line-height:150%;
font-family:Arial;color:black">.<span style="font-size:10.0pt;line-height:
150%;font-family:Arial;color:black"> את מנסה להתעלם כי את אומרת לעצמך שתמיד כשאת מאכילה, את מרגישה שמשהו
מטפס עליך, אבל אף פעם לא באמת מטפס עליך משהו, אז את ממשיכה כרגיל עד שאת מרגישה
את העקיצה. בשניה שלפני את עוד משתעשעת במטאפורה מרירה על אינסטינקטים ועל איך שלא
תמיד צריך להישמע להם ועל איך שהם נוטים להישען על אינפורמציה מצטברת של טעויות
ופחדים, אבל הלופ המחשבתי לא מצליח להגיע לסיומו כי כאמור, עקיצה.
כמה שלא
תתרגלי, עדיין תקפצי בבעתה, פחות מהכאב ויותר מהבהלה. את מגלגלת את הג'ינס כלפי
מעלה כדי להציץ בראיות, אבל זה כואב פחות מהמצופה ולכן את מנסה לשכנע את עצמך עוד
רגע שרק נדמה לך. יש נמלים על הרצפה ואת תוהה אולי אחת מהן טיפסה עליך והיא זו
שיצרה את המיני היסטריה ולא הדבר האחר שממנו פחדת. אבל הכאב מתגבר אז את כבר יותר
משוכנעת, אלא שאת מסתכלת מסביב והגורם לפורענות איננו. הוא איננו באופן עקבי גם
מימין וגם משמאל, גם למעלה וגם למטה. ולכן, את מגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שהוא שוכן
לו לבטח באחד מגלגולי הג'ינס. את לא לגמרי משוכנעת שג'ינס איננו חדיר לעקיצות ואת
גם לא מאוד משתוקקת לצמצם מגע עם הצורר, אבל הפחד מעקיצה נוספת מאיץ בך לפעולה, אז
את מתירה את הבד האחוז בידייך ומצליחה לבסוף לאתר את הצורר ולהשליך אותו אל לאן
שראוי לו.
כשכל המיני
דרמה תסתיים, את תתישבי לך בחדר הקצת פחות חשוך אבל המאוד שקט ותחשבי על אינסטינקטים
ועל איך שהם נוטים להישען על ניסיון העבר ועל איך שאת תמיד מסרבת להישמע להם.
אחר כך גלשה התקרה 